פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לא ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
קידש באוכל או בכלי וכיוצא בו, ששוה פחות משוה פרוטה, הרי זו מקודשת מספק, שמא דבר זה שוה פרוטה במקום אחר (קידושין יב,א). וי"א שאם קידש בתבשיל או בירק שאינו מתקיים וכיוצא בהם, אם לא היה שוה פרוטה באותו מקום, אינה מקודשת כלל, שהרי דבר זה אינו מגיע למקום אחר עד שיפסיד ויאבד ולא יהיה שוה פרוטה (רמב"ם, דלא כרא"ש).
שוו"פ במדי: רי"ף,רמב"ם,רא"ש,שו"ע: הלכה כשמואל שחוששים שמא שווה פרוטה במדי והיא ספק מקודשת.
בה"ג: אין הלכה כמותו ולא חוששים.
הסבר הספק: רא"ש,רמ"ה: מהתורה ודאי אינה מקודשת אפילו אם ידוע שבמדי שווה פרוטה כיוון שאין לך אלא מקומו ושעתו (ערכין כד,א) אלא שחכמים גזרו שמא אדם ממדי יראה שלא חוששים ויעשה כן אף במדי.
רמב"ם,רמב"ן: שמא במדי שווה פרוטה וא"כ הוי קידושין גם כאן, ויש לחשוש דוקא כשזהו חפץ המתקיים היכול להגיע בפועל למדי. הרא"ש הסיק מכך שלרמב"ם הספק הוא מדאורייתא ואם ידוע ששווה פרוטה במדי הריהי מקודשת ודאי מדאורייתא, ואילו המ"מ הבין שגם לשיטתו הספק מדרבנן, וכן הרמב"ן שנימק כרמב"ם כתב שהספק מדרבנן.
ר"ן: שמא שווה פרוטה במדי והאשה שהסכימה להתקדש נחשבת כאומרת לדידי שווה פרוטה, ואם ידוע ששווה הריהי מקודשת ודאי מדאורייתא. ב"ש – מדובר דוקא כשגם העדים יודעים ששווה פרוטה במדי, אך אם הם מסופקים לא יכולים הקידושין לתפוס ויש רק חשש קידושין מדרבנן (עיין בסיכום לסעיף הבא שאין בניה ממזרים).
שו"ע: סתם כרא"ש וי"א כרמב"ם שהספק הוא רק בדבר המתקיים.
כשבכוונתה ללכת למקום בו שוו"פ:
ח"מ – מסתפק אם לשיטת הרא"ש היא מקודשת ודאי מדאורייתא. הב"ש הביא סיוע לכך שמקודשת מקידושין נג, שהמקדש במעשר שני מקודשת, ותוס' ביארו כפירוש השני ברש"י שמקודשת מיד, אך התקשה לפי שמלשון הרא"ש "אין להקדש אלא מקומו ושעתו" משמע שאפילו אם בכוונתה ללכת לשם הולכים לפי מקומה כעת.
נתקדשה לעוד אחד בפחות משוו"פ: ב"ש: אם התקדשה בחפץ אחר צריכה גט משניהם, אך אם התקדשה בחפץ זהה ממ"נ אינה מקודשת לשני. וציין לעיין בסי' טו, ושם לגבי נתקדשה לשניים האסורים לה משום ערווה מדרבנן צריכה גט גם מהשני, ולמד כן מסי' מב שאם נתקדשה לשניים בפני פסולי עדות צריכה גט גם מהשני[1]. ובמקנה כתב לגבי נתן הוא ואמרה היא (הו"ד בפת"ש כז,ח) שלמ"ד שזהו ספק מהתורה ממ"נ אינה מקודשת לשני אך למ"ד שזו גזירה מדרבנן צריכה גט משניהם.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ נלענ"ד ליישב החילוק בין המקרים לדעת הב"ש, שאם מהתורה מקודשת וחכמים תיקנו שאינה מקודשת צריכה גט משניהם, אך אם מהתורה אינה מקודשת אומרים שממ"נ אינה צריכה גט מהשני (לפי"ז יחלוק על המקנה).