פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לה ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
יש מי שאומר שאפילו לא מינוהו שליח בהדיא, אלא שגילה דעתו שהוא חפץ באשה פלונית ואמר לו לשדכה לו, והלך השדכן וקדשה לו בלא מינוי שליחות, הרי זו מקודשת (קידושין מה,ב ע"פ רא"ש).
גילוי דעת: רא"ש: מועיל אף כשלא מינהו בפירוש, מטעם זכין. למדו זאת מקידושין מה,א: "הנהו בי תרי דהוו קא שתו חמרא תותי ציפי בבבל, שקל חד מינייהו כסא דחמרא יהב ליה לחבריה, אמר: מיקדשא לי ברתיך לברי; אמר רבינא: אפילו למאן דאמר חיישינן שמא נתרצה האב, שמא נתרצה הבן לא אמרינן. אמרי ליה רבנן לרבינא: ודילמא שליח שויה! לא חציף איניש לשויי לאבוה שליח. ודילמא ארצויי ארצייה קמיה..."
שו"ע: מקודשת ודאי.
ח"מ: ספק מקודשת. הרא"ש כתב "היה נראה לדקדק" ומשמע שלא החליט הדבר.
ח"מ,ב"ש: לשיטת הראב"ד בסע' ג, שגם בשליחות הבעל צריך עדים, מדובר כאן שגילה דעתו בפני עדים.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.