פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר לה ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
העושה שליח לקדש לו אשה פלונית, והלך שליח וקדשה לעצמו, הרי זה מנהג רמאות ומה שעשה עשוי (קידושין נח,ב), אם לא קדשה במעות המשלח (מרדכי). אפי' אמר לה תחלה: פלוני שלחני לקדשך לו (רא"ש), (ובשעת קדושין אומר לה: הרי את מקודשת לי, הרי זו מקודשת לשליח) (טור). ודוקא שהאשה שמעה והבינה יפה קודם קבלת הקדושין שאמר: הרי את מקודשת לי, דאם לא כן אדעתה דמה שאמר לה בתחלה לקדשה לפלוני קבלה הקידושין. אבל אם טעה השליח ואמר: מקודשת לי, אין כאן בית מיחוש, דהקדש בטעות לא הוי הקדש (רא"ש). (נאמן השליח לומר דטעה). ויש מי שמחמיר להצריכה גטא (סתירה במרדכי[1]).
א. טעה השליח: במרדכי הביא שתי תשובות סותרות. בשם תשובת מהר"ם כתב כרא"ש שאינה מקודשת ובתשובה לר' ידידיה כתב שצריכה גט לחומרא. הח"מ והב"ש הביאו תירוץ מהר"ם טיקטין שם בגליון המחלק שאם הוחזקה שליחותו בבי"ד ודאי היתה זו טעות ואין מיחוש אך אם לא הוחזקה חוששים שחזר בו וצריכה גט לחומרא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ שתי התשובות הסותרות הובאו בגיטין אות תקכב.