פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סח ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
אף כשאמרו שטענתו על הבתולים טענה, אינה מפסדת אלא עיקר כתובה, אבל התוספת יש לה (רי"ף,רמב"ם, דלא כרשב"ם), אא"כ נודע בראיה ברורה שהיתה בעולה, או שהודית לו שהיא בעולה קודם שתתארס, והטעתו. לפיכך יש לו להשביעה בנקיטת חפץ, כדין כל הנשבעים ונוטליםא, ואח"כ תגבה התוספת. ויש לה להחרים סתם על מי שטען עליה שקר (רמב"ם).
תוספת: כתובות י,א: חכמים תקנו להם לבנות ישראל לבתולה מאתים, ולאלמנה מנה, והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי - נאמן. א"כ, מה הועילו חכמים בתקנתם? אמר רבא: חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.
גאונים,רי"ף,רמב"ם,שו"ע: רק בעיקר כתובה שהיא מדרבנן נאמן, אך במה שהתחייב והוסיף מעצמו חייב מהתורה ובכך אינו נאמן. הרא"ש כתב שמסברא נראה כרשב"ם, אך לא רצה להכריע נגד הגאון.
רשב"ם: כל שכן שנאמן על התוספת.
רשב"א: בטענת פתח פתוח אכן מפסידה רק עיקר כתובה, אך בטענת דמים שזוהי טענה ברורה יותר מפסידה גם תוספת.
ב"ש: הבעל יכול בטענת דמים לומר קים לי כרשב"א, אך בפתח פתוח אינו יכול לומר קים לי כרשב"ם.
מה החילוק מחייבי לאוין, ששם נפסק בסי' קטז שיש להן תוספת אף אם לא הכיר בה? הח"מ מבאר שכותבים תוספת כתובה בגלל חיבת חופה ובבעולה אין חופה כפי שנפסק בסי' סד[1]. והב"ש סז,סק"ד ביאר שבחייבי לאוין היא היתה סבורה שיתפייס ולכן לא גילתה לו, משא"כ כאן שודאי ידעה שעליה לגלות.
כשלא טרח בסעודה: ר"ן,ב"ש: אינו נאמן. ב"ש – דוקא בטענת פתח פתוח אך בטענת דמים נאמן כיוון שיכול לברר[2], אמנם מהרמב"ם ומהטור משמע שאף בטענת דמים, ואולי לפי מנהגנו שלא ממשמשין ויש חשש שאיבד הדם, כך הדין גם בטענת דמים.
א. להשביעה בנקט"ח: מ"מ – הקשה שאין זה דומה לטענת פירעון שאפשר להשביע כיוון ששם שטר עומד לפירעון, והביאוהו הח"מ והב"ש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.