פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר סט ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר סט ד

סעיף ד[עריכה]

מעשה ידיה כנגד מזונותיה. לפיכך אם אמרה: איני ניזונית ואיני עושה, שומעין לה. הגה: וע"ל סימן פ'. י"א דכל אשה האומרת: איני ניזונית ואיני עושה, נתבטלה התקנה, ואינה יכולה לחזור בה ולומר: אני ניזונית ואני עושה (ב"י בשם הר"ן שכ"כ בשם הרמ"ה). ויש חולקיםא (רי"ו נכ"ג). וכל שאינה ניזונית, אין לה כסות, דהוא בכלל המזונות (שם בהר"ן). אבל הבעל שאמר: איני זנך ואיני נוטל מעשה ידיך, אין שומעין לו (נח,ב). (אבל יוכל לומר: צאי מעשה ידיך במזונותיך, ומה שאינו מספיק אשלים לךב) (הר"ן פרק הדר).

איני ניזונת ואיני עושה: כתובות נח,ב: יכולה אשה לומר כן משום שמזונות הן עיקר התקנה וכנגד כך תיקנו לו מעשה ידיה.

רשב"א,ר"ן,רמ"א פ,טו: יכולה להפקיע עצמה רק מטוויית צמר אך לא מצרכי הבית כמו לטחון ולאפות. כן דייק הח"מ בדעת הרמ"א.

תוס',רא"ש: אף ממלאכות הבית.

ח"מ,ב"ש פ,טו: מספק פטורה אף ממלאכות הבית.

האם נפטר מרפואתה: ריטב"א – לא, הואיל ומשמשתו[1]. אך מהב"ש עט,ג נראה שבאין קיצבה זהו חלק מתקנת המזונות ופטור.

א. חזרה מאמירתה: רא"ה,ר"ן: אינה יכולה. לא יתכן שתוכל כל פעם לשנות כמו שתרצה, שא"כ כשלא תמצא מלאכה תרצה ליזון וכשתמצא לא תרצה, ולקתה מידת הדין. הב"ש כתב שנראה שמחלוקתם תלויה בשאלה אם תיקנו גם כסות תחת מעשה ידיה, והר"ן לשיטתו שכן, סובר כאן שאינה יכולה מכיוון שכסות אינה מתחלקת לכל שבוע וא"כ אין אפשרות לקצוב זמן שלא תעשה כנגד הכסות[2]. הרמ"א בהמשך פסק שאין לה כסות בלי לציין בכך מחלוקת, ומשמע שלא תלה הדינים זה בזה.

תוס',רא"ש,רי"ו: יכולה. התוס' והרא"ש הסתפקו להפך, אם רשאית להפקיע מעשה ידיה לעולם ולומר איני ניזונת ואיני עושה לעולם.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

ב. צאי מעש"י במזונותייך ואשלים הנותר: ר"ן,רמ"א: רשאי לומר לה כך.

רש"י[3],מרדכי,ב"ש: אינו רשאי. הב"ש מדייק שכן גם דעת הרמב"ם והטור. השו"ע ע,ט כתב "בעל שאמר טלי מעשה ידייך למזונותייך ושתקה", משמע לכאורה כרש"י שדוקא בגלל ששתקה מחלה, אך אינו יכול לכופה, אך הח"מ יישב ששם מדובר כשלא ספקה ואינו משלים לה ואילו הב"ש מבאר שמדובר אף בספקה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. המהדיר בהוצאת "מוסד הרב קוק" מבאר שכוונתו לשיטתו שנפטרת רק מצמר אך חייבת בצרכי הבית.
  2. מהנימוק המובא בר"ן שלקתה מידת הדין, משמע שטעמו שונה, וכן לא הבנתי מדוע א"א לקצוב, הרי חייב לה בגד פעם בשנה, וא"כ יכולה להימנע שנה ממעשה ידיה, וכן במקום שהמנהג שונה יש לקצוב לפי המנהג.
  3. כתובות קז,א ד"ה בששמעו