פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר עה ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
אמר האיש לעלות לא"י, והיא אינה רוצה, תצא בלא כתובה. הגה: אבל נכסי מלוג שלה ונצ"ב הקיימים, נוטלת; ואם אינם קיימים, אם הוא הפסידן, נצ"ב א"צ לשלם, ונ"מ צריך לשלם. ואם נגנבו או נאבדו, נ"מ לית לה, ונצ"ב צריך לשלםא. (במרדכי סוף כתובות בשם מוהר"ם) והא דכתובה אין לה, דוקא שנשאר בא"י, אבל אם הוא חוזר לסוף כמה שנים להתיישב בחו"ל, צריך לשלם לה או ליורשיה אף הכתובהב (ג"ז שם). אמרה היא: לעלות, והוא אינו רוצה, יוציא ויתן כתובה (כתובות קי,ב); וה"ה לכל מקום מא"י לירושלים, שהכל מעלין לא"י, ואין הכל מוציאין משם; הכל מעלין לירושלים, ואין הכל מוציאין משם (משנה).
א. נכסים שאינם קיימים: כתובות קא,א: אי דליתנהו איפכא מיבעי ליה נכסי מלוג דברשותה קיימי אית לה נכסי צאן ברזל דלאו ברשותה קיימי לית לה. הגמ' עוסקת באיילונית.
דינא דמתיבתא ברי"ף: נכסי מילוג מפסידה ונכסי צ"ב צריך לשלם לה. לגבי מורדת.
מרדכי,רמ"א: מיישבים שדינא דמתיבתא עוסק בנגנב ואבד, שאז צריך לשלם על נצ"ב לפי שהם באחריותו משא"כ נ"מ, ואילו הגמ' עוסקת בכלו מחמת שנשתמש בהם, ואז פטור מנצ"ב לפי שהשתמש ברשות וחייב נ"מ לפי שאסור לו להשתמש בהם והרי זו שליחות יד.
ב. חזר לחו"ל: מרדכי,רמ"א: חייב לשלם לה הכתובה.
ח"מ: דוקא אם חזר קודם שגירשה, וכן דוקא במקרה זה שמאס בארץ ישראל, אך ברצה להוציאה מעיר לעיר ובסוף חזר לעיר אינו חייב, משום שבכך שלא עשתה רצונו מיד הפסידה כתובתה.
ב"ש: הטעם הוא שאז מתברר שלא רצה באמת לעלות לא"י אלא היתה זו רמאות, ולפיכך חייב אף אם חזר לאחר שגירשה, וכן דין זה שייך אף ברצה להוציאה מעיר לעיר ולאחר מכן חזר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.