פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר ע ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
בעל שרצה ליתן לאשתו מזונותיה הראוים לה ותהיה אוכלת ושותה לעצמה, הרשות בידו (רמב"ם, דלא כראב"ד), ובלבד שיאכל עמה בליל שבת (משנה כתובות סד,ב). (ויש חולקין וסבירא להו דלא יוכל לומר שהיא תאכל לבדה אא"כ קבלה עליה מרצונה) (טור בשם הירושלמי ובשם הרא"ש וב"י בשם רוב הפוסקים), (וכן נראה לי).
כתובות סד,ב: משנה: המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין... ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת. רש"י – שהוא ליל עונה.
רמב"ם,שו"ע: כל אדם רשאי להשרות אשתו ע"י שליש.
ירושלמי,ראב"ד,רמב"ן,רמ"א: אדם לא רשאי, ובמשנה מדובר בנתרצתה, אחרת יש לו דין מורד. הראב"ד תירץ באופן נוסף, שמדובר במשנה באדם העושה מלאכה או לומד בעיר אחרת, שעונתו מערב שבת לערב שבת. טעמם הוא כדברי הגמ' ע,ב לגבי מדיר אשתו מליהנות לו שצריך להוציאה ולתת כתובה ואינו רשאי להשאירה לעולם ע"י שליש מכיוון ששמעי בה אינשי וזילא בה מילתא. המ"מ ביאר שלרמב"ם דוקא שם זילא מילתא לפי שהדירה וגם אינו אוכל עימה בלילי שבתות.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.