פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פה ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר פה ז

סעיף ז[עריכה]

באו לידה (נכסים) אחר שנשאת, בין שבאו לידה בירושה, או שניתנו לה במתנה^א (משנה כתובות עט,א), או שחבלו בה ונתנו לה חלקה בבושתה ופגמה^ב, נקראים נכסי מלוג, והרי הם כאותם שהכניסה לו ולא קבלם באחריות (סה,ב). אבל אם מכרה כתובתה ונדונייתה, אותם הדמים אין הבעל אוכל פירותיהם^ג (ב"ק פט,א). וכן אם נתנה מתנה לאחר קודם שנשאת, כדי להבריח מבעלה, אע"פ שאין מתנתה מתנה, אין הבעל אוכל פירות (כתובות עט,א). וכן הבעל שנתן מתנה לאשתו, בין קרקע בין מטלטלין, קנתה, ואין הבעל אוכל פירות (ב"ב נא,ב). ומיהו אינה יכולה למכור מה שנתן לה, ולא ליתנו לאחר, אלא ישאר בידה, ואם תמות ירשנה^ד (ר"ת,רא"ש), והפירות שיוצאין לה ממנה דינם כשאר נכסי מלוג, וימכרו וילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות (ר"י,רא"ש).

א. קיבלה מתנה: ב"ש – אין בע"ח של הבעל גובה מהפירות משום שהם עבור רווח הבית.

ב. בבושתה ופגמה: עיין בסיכום לסי' פג,א שהב"ש דייק מהשו"ע כאן שבצער אף הפירות שלה. הח"מ שם הסתפק.

ג. מכרה כתובתה: ח"מ,ב"ש – במקרה זה רשאית לתת הדמים למי שרוצה, בשונה ממתנה שקיבלה מבעלה, שאינה רשאית. והוסיף הב"ש, שגם אין הבעל יורשה. הב"ש הוכיח זאת מהגמ' בפרק החובל, השואלת מדוע אשה שחבלה לא תמכור כתובתה ותיתן לנחבל, והוכיחו מכך התוס' שאין לבעל פירות, אחרת אינה יכולה לתת, ומכך יש להוכיח גם שיכולה לתת וכן שאין בעלה יורשה. בסי' קיח מבואר שבעל חוב גובה מדמים אלו.

ד. בעל שנתן לאשתו: ר"ת,רא"ש,שו"ע: אינה יכולה למכור או לתת לאחר, ואם מתה בעלה יורשה. בב"ב נא,ב אמר רב המוכר שדה לאשתו קנתה והבעל אוכל פירות, במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות. והקשו הראשונים מהגמ' בגיטין עז,ב האומרת שלא מועיל שהבעל יקנה לאשתו קרקע שעליה מונח הגט ואז תזכה בגט בקנין חצר, כיוון שמה שקנתה אשה קנה בעלה, וקשה הרי במתנה אין הבעל אוכל פירות, ותירץ ר"ת שבגלל שאין לה זכות למכור הקרקע אינה נחשבת שלה לענין קנין חצר, ור"י תירץ שמכיוון שפירי הפירות שייכים לבעל אין הקרקע נחשבת שלה לענין קנין חצר. עוד תירץ, ששם לא נתן החצר במתנה אלא רק השאילה, ובהשאלה הפירות שלו.

רשב"א: יכולה לתת לאחר כל ימי חייה עד מותה ואז בעלה יורשה.

רמ"ה: יכולה לתת לאחר לגמרי, ואם נתנה ומתה אין בעלה יורשה. הב"ש הביא את כל השיטות.

פירי פירות: ר"י,רא"ש,שו"ע: בבעל שנתן לאשתו, הבעל מקבל פירי פירות.

רמ"ה,ב"ח: אינו מקבל. הב"ש הביא את שתי השיטות.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.