פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר פט ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
אלמנה, אינה נקברת מנכסי בעלה, אלא יורשי כתובתה חייבין בקבורתה (כתובות צה,ב). ואם מתה קודם שנשבעה שבועת אלמנה, יש מי שאומר שיורשי בעלה חייבין בקבורתה (רמב"ם), ולא הודו לו (ראב"ד,ר"ן).
אלמנה שמתה לפי שנשבעה: הרמב"ם למד שיורשי הבעל חייבים מיבמה, שהגמ' בכתובות פא,א אמרה שיורשי הבעל חייבים בקבורתה בגלל שהם יורשים כתובתה. והראב"ד דחה שכאן חייבת שבועה בגלל שחוששים שנפרעה, ועל הצד שנפרעה ודאי שיורשיה חייבים בירושתה. הח"מ הביא אפשרות לפרש הראב"ד שיורשיה חייבים רק בגלל שאף כשאינה נשבעת מ"מ נוטלת נכסי הנדוניא והמילוג שאינם זקוקים לשבועה, ולפי"ז ענייה שלא הכניסה כלום לא יקברוה יורשיה, אך סיים שהמהרי"ל כתב לגבי בעל שחייב אף כשלא הכניסה משום שלא פלוג, וכן דייקו הח"מ והב"ש גם מתוס', שכתבו שאף אם יש לבעל רק מטלטלין ואז מדינא יורשיה לא מקבלים בכל זאת חייבים לקוברה משום שלא פלוג. הבית מאיר תמה על דברי הח"מ והב"ש, שהרי ודאי מדובר שהורישה משהו ליורשים, שכן קי"ל שאין בנים חייבים לקבור אביהם מממונם אלא מממונו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.