פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קה ב

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קה ב

סעיף ב[עריכה]

המוכרת כתובתה לאחרים ומת הבעל בחייה, אם מתה קודם שנשבעה על כתובתה אין ללוקח ולמקבל כלום. בד"א, כשנתאלמנה ומתה, שהיא לא היתה יכולה ליפרע מן היתומים אלא בשבועהא (רמב"ם,טור). אבל אם נתגרשה ומתה, לקוחות נשבעים שבועה שלא פקדתנו, ונוטליםב. ודוקא שמתה, אבל אם היא בחייה צריכה לישבע שלא נפרעהג, ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחותד. ואם אמרה שנפרעה אחר שמכרה, נאמנת, במגו שאם היתה רוצה למחול. אבל אם אמרה שנפרעה קודם המכר, אינה נאמנתה (רא"ש[1]).

א. נתאלמנה: הרמב"ם והטושו"ע[2] פסקו כאן שאף אם מכרה לפני שמת הבעל אין ללוקח כלום הואיל ואין אדם מוריש או מוכר שבועה, וקשה שהרי הרא"ש והטושו"ע חו"מ סו,טז פסקו שדוקא כשמלווה מכר לאחר מות הלווה נחשב שמוכר שבועה ולא מועיל, אך אם מכר לפני מות הלווה המכירה קיימת אף אם אח"כ ימות הלווה. הח"מ מיישב שיש לחלק בין כתובה לשטר חוב, שבשט"ח המכירה ודאית ואין השבועה ודאית, ואילו בכתובה המכירה גרועה כיוון שיתכן שתמות לפני בעלה ולעולם הכתובה לא תבוא לידי גבייה, וגם היא נגבית רק ע"י שבועה שהרי אשה אינה עומדת לגירושין ובאלמנות תמיד צריך שבועה כיוון שגובים מיתומים. וביאר הב"ש שכיוון שיתכן שלא תבוא לידי גבייה, הוי כאילו לא מכרה עד מות בעלה, שרק אז ברור שתבוא לידי גבייה[3].

ב. נתגרשה: רא"ש,שו"ע: הלקוחות נשבעים שלא פקדתם ולוקחים.

ח"מ: דוקא אם מתה לפני הבעל, אחרת נחשב שמכרה שבועה ואינם גובים כלום.

ב"ש: אף אם הבעל מת לפניה לאחר הגירושין, כיוון שזמן הפירעון היה בשעת הגירושין ואז לא היתה חייבת שבועה.

ג. צריכה להישבע: ח"מ – דוקא כשהמגרש טוען ברי שפרע או כשמת שאז טוענים ליתומים.

ד. יפסידו הלקוחות: ח"מ – והלקוחות חוזרים וגובים ממנה. אם מודה שנפרעה לפני המכירה הוי מקח טעות וצריכה להחזיר להם רק את הדמים ששילמו לה, ואם טוענת שנפרעה אח"כ צריכה להחזיר להם את כל דמי הפירעון שגבתה.

ה. הדגמ"ר מבאר שמדובר שהאמינה לומר שלא נפרעה ללא שבועה, אחרת כל עוד לא נשבעת אין הלקוחות יכולים לגבות מהבעל, וא"כ ודאי שאם תטען שנפרעה לא יוכלו לגבות. השו"ע פסק כאן את דברי הרא"ש שלטעון שנפרעה קודם המכר אינה נאמנת ואין לה מיגו למ"ד שהמוחל על שט"ח חייב את דמי כל השטר משום שמרוויחה בטענה זו שתשלם רק את דמי המכר, ואף למ"ד שגם המוחל משלם רק את דמי המכר מ"מ אין לה מיגו משום שאינה בקיאה בדינים ויתכן שסבורה שתצטרך לשלם את דמי כל השטר. והש"ך חו"מ סו סקנ"ו חולק.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. כתובות פ"ט סי' כח
  2. הטור לא הזכיר את דברי הרמב"ם, אלא כתב זאת ע"ג שאר דברי הרא"ש, ומשמע שכותב כן אף לדעת הרא"ש.
  3. כך נראה לי לבאר דברי הב"ש.