פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קה ד

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קה ד

סעיף ד[עריכה]

המוכרת כתובתה, בין לבעלה בין לאחרים, לא הפסידה שום דבר מתנאי כתובה. אבל המוחלת כתובתה לבעלה, איבדה כל תנאי כתובהא (כתובות נג,א). הגה: ואפילו נדוניתא הפסידה, אם אינה בעין. (ריב"ש סימן קמ"ט בשם הרמב"ן והרשב"א). וי"א דלא הפסידה נדונייתה אא"כ אמרה: כל מה שבשטר מחול לךב (מהרי"ו סימן י"ט).

א. מזונות הבנות: ראב"ד: לא מחלה על מזונות הבנות. הח"מ והב"ש בסי' קיב מסתפקים אם טעמו הוא שזו זכות של הבנות ולא של האם, ולכן אין ביכולתה למחול על כך, או שיש ביכולתה אלא שהאומדנא היא שהמוחלת כתובתה בסתם לא התכוונה למחול על מזונות הבנות.

רמב"ם: המוחלת כתובתה בסתם מחלה אף על מזונות הבנות. הח"מ מדייק מלשון השו"ע כאן שאיבדה אף מזונות הבנות, וסובר כרמב"ם. הב"ש בסי' קיב,סק"ג כתב שהרמ"א לא הביא דעת החולקים כי אפשר לפרש שהכוונה שמפסידה את התנאים שלה.

רמ"א קיב,א: הביא שתי הדעות.

ב"ש צג,יא: הפסידה.

ב. נדוניא: רמב"ן,רשב"א,ריב"ש ברמב"ם: המוחלת כתובתה בסתם כוונתה גם לנדוניא, אם אינה בעין[1], והפסידה.

מהרי"ו,מ"מ ברמב"ם: לא הפסידה.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

טענת נחת רוח בנדוניא: ח"מ: אינה יכולה לטעון כשאינה בעין, משום שיכולה לומר לבעלה שהכל בידו ואינו זקוק למחילתה[2].

ב"ש: יכולה לטעון, ודוקא כאן שמחלה על כל כתובתה ונכללת בכך גם הנדוניא אינה יכולה, כיוון שעל הכתובה עצמה אינה יכולה.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]

  1. לכאורה משמע בח"מ שהרמב"ן והרשב"א סוברים שהפסידה אף כשהיא בעין, ורק בדעת הרמב"ם חילק הריב"ש. אך אין זו כוונתו שהרי מפורש ברמב"ן שמחלק בכך, וכפי שכתבו בשמו הד"מ והב"ש. ונראה לבאר לשונו, שסתם נדוניא אינה בעין ולכן נקט בסתם שדעת הרמב"ן והרשב"א שנדוניא בכלל כתובה, והרמב"ם כתב שאינה ככתובה ובפשטות מדובר באינה בעין, אלא שהריב"ש ביאר בדעתו שעוסק בנדוניא שבעין ומודה לרמב"ן בשאינה בעין.
  2. כלומר, הוא יכול לשאת ולתת בנכסים אלו כעת והתועלת היחידה במחילתה הוא לכשיתגרשו או תתאלמן, וא"כ יכולה לומר לו עיניך נתת בגירושין.