פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיט ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קיט ג

סעיף ג[עריכה]

לא יגרש אדם אשתו ראשונה, אלא אם כן מצא בה ערות דבר (רמב"ם מגיטין צ,א). הגה: אבל בלאו הכי אמרינן כל המגרש אשתו ראשונה מזבח מוריד עליו דמעות (טור). ודוקא בימיהם שהיו מגרשין בעל כרחה, אבל אם מגרשה מדעתה, מותר (אגודה פ' המגרש וכ"כ הר"ן). ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה; אבל שניה, אם שנאה, ישלחנה (שם).

אשתו ראשונה:

גיטין צ,א: משנה: בית שמאי אומרים: לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ובית הלל אומרים: אפילו הקדיחה תבשילו, שנאמר: כי מצא בה ערות דבר; ר' עקיבא אומר: אפי' מצא אחרת נאה הימנה, שנאמ': והיה אם לא תמצא חן בעיניו. גמרא: כי שנא שלח - ר' יהודה אומר: אם שנאתה שלח, ר' יוחנן אומר: שנאוי המשלח. ולא פליגי: הא בזוג ראשון, הא בזוג שני; דאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה - אפילו מזבח מוריד עליו דמעות.

רמב"ם,שו"ע: לא יגרש אדם אשתו ראשונה, אלא אם כן מצא בה ערות דבר, ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה; אבל שניה, אם שנאה, ישלחנה. הח"מ והב"ש הבינו שפסקו כב"ה אמנם הפר"ח הבין שפסקו כר"ע^[1].

ח"מ: ב"ה וב"ש נחלקו בזיווג שני ולדעת ב"ה מותר לגרש משום ערוה או משום דבר, אך בזיווג ראשון מודים ב"ה שמותר רק משום ערוה. הלימוד מהמזבח אינו איסור אלא רק לא ראוי מצד דרך ארץ והוא עוסק בזיווג ראשון – או כשמגרשה מרצונה משום דבר או כשיש רק עד אחד על ערוה ובא ללמדנו שלא ימהר לגרשה אלא יחקור היטב אמיתות העדות.

ב"ש: לדעת רש"י, הרמב"ם והשו"ע^[2] נחלקו בזיווג ראשון ואף בכך סוברים ב"ה שמותר לגרש משום דבר אלא שבכך לא ראוי כנלמד מהמזבח, ובזיווג שני מתירים אף ללא דבר ומספיק שישנאנה. בדעת הטור מסתפק אם כוונתו שנחלקו בזיווג שני והלימוד מהמזבח מלמדנו שבזיווג ראשון יש ממש איסור (לגרש משום דבר) או שסובר כרמב"ם שנחלקו בזיווג ראשון והלימוד מהמזבח מלמדנו רק שאין ראוי לגרש משום דבר אע"פ שמותר. הרמב"ם כתב שלא יגרש אשתו הראשונה שנאמר "כי מצא בה ערות דבר", ומכך שמביא את הפס' לגבי זיווג ראשון משמע שבכך נחלקו, וכדי ליישבו עם ב"ה צריך לפרש שכוונתו "או ערוה או דבר".

פר"ח,בית מאיר: מדובר דוקא כשגם לבעל וגם לאשה זהו הזיווג הראשון. המקור הוא מהפס' "אשת נעוריך והיא חברתך ואשת בריתך". מ"אשת נעוריך" משמע שהיא אשתו הראשונה ומ"אשת בריתך" משמע שהוא בעלה הראשון כדברי הגמ' בסנהדרין שאין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי.

מהר"ם שי"ף^[3]: תלוי רק בבעל, אם היא אשתו הראשונה.

אשתו שניה:

משנה: לב"ה מגרשה אם הקדיחה תבשילו, כלומר אם פשעה כנגדו. כמבואר למעלה, לדעת הח"מ אמרו זאת לגבי זיווג שני ולדעת הב"ש לגבי זיווג ראשון (ובדעת הטור הסתפק).

רמב"ם,שו"ע: אם שנאה ישלחנה. כיצד ליישב עם דברי ב"ה?

ח"מ א: לא מספיק שפשעה כנגדו אלא צריך שגם ישנאנה בשביל זה.

ח"מ ב: העיקר תלוי בשנאה ופשעה כנגדו זו רק דוגמא משום שבד"כ שונאה בעקבות פשיעתה.

ב"ש: ב"ה אמרו זאת לגבי זיווג ראשון ודוקא שם צריך ערוה או דבר אך בזיווג שני מספיק ששונאה. ולסוברים שאמרו דבריהם לגבי זיווג שני מיישב כח"מ שהעיקר תלוי בשנאה.

פר"ח: הרמב"ם פוסק כר"ע שאפי' מצא נאה הימנה יכול לגרשה. הבין שר"ע לא בא לחלוק אלא סובר כן בדעת ב"ה. אולם הב"י, הח"מ והב"ש סוברים שפסק כב"ה, והמל"מ הסתפק בכך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]