פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קיט ו
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ו[עריכה]
יכול לגרשה בלא דעתהא (משנה יבמות קיב,ב). הגה: ואפילו אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה, אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין, אלא תתגרש ותתבע אותו מה שחייב להב (תשובת הרא"ש וריב"ש). וכל זה מדינא, אבל ר"ג החרים שלא לגרש אשה שלא מדעתהג, אם לא שעברה על דת, וכמו שנתבאר לעיל סי' קט"ו. ואפי' אם רוצה ליתן לה הכתובה, אין לגרשה בזמן הזה שלא מדעתה (סמ"ק סי' קפ"ד). עבר וגירשה בעל כרחה, בזמן הזה, ונשאת, שוב אין האיש נקרא עבריין (כל בו). גירשה מדעתה, ונמצא פסול בגט, יכול אחר כך לגרשה בעל כרחה (ג"ז שם). נולדו בה מומין, ע"ל סוף סימן קי"ז אם יכול לגרשה בעל כרחה. יש אומרים דבמקום מצוה יכול לגרש אשתו בעל כרחה או מתירים לו לישא שתי נשיםד (מוהר"ם פאדוואה סימן י"ג), (וכמו שנתבאר לעיל סי' א'). לפיכך קטנה מתגרשת אף על פי שאין בה דעת גמורה, אפילו אם קבל אביה קדושיה שהם דאורייתא (גיטין סה,א), או חרשת שנתקדשה כשהיתה פקחת, ונתחרשה (משנה יבמות קיב,ב); אבל אם נשתטית, ואינה יודעת לשמור עצמה, אינו מוציאה עד שתבריא, שלא ינהגו בה מנהג הפקר (יבמות קיג,ב). לפיכך מניחה, ונושא אחרת ומאכילה ומשקה משלה. ואין מחייבים אותו בשאר כסות ועונה ואינו חייב לרפאותה (רמב"ם) (וי"א דחייב במזונותיה ורפואתהה) (ב"י בשם הרשב"א והטור בשם הרמ"ה והראב"ד), (וכן פסק לעיל סי' ע' סעיף ד', וכן עיקר), ולא לפדותה. ואם גירשה, מגורשת (רמב"ם) והוא שתהיה יודעת לשמור גיטהו (קיג,ב). (וי"א דאפי' בדיעבד אינה מגורשתז) (כן משמע במהרי"ו סימן נ"ב); אבל בעתים שוטה ובעתים חלומה, וגירשה בעת חלימתהח מפני שהיה נראה שתשאר כךט, לא מהדרינן עובדא (פסקי מהרא"י סימן רט"ו). (ועיין לקמן סי' קכ"א סעיף ג'). ומוציאה מביתו ואינו חייב לחזור וליטפל בה (רמב"ם).
א. מקום שנהגו לא לגרשה בלא דעתה: שו"ת רשב"א,ב"י – על דעת המנהג נשאה ולכן אם יגרשנה חייב במה שנהגו לחייב את העובר בין בקנס בין בנידוי.
גט על תנאי: ברית אברהם – אין לגרש בו בעל כרחה אפילו מדינא דגמרא, כיוון שאסור להם להתייחד עד קיום התנאי ובינתיים מונע ממנה עונתה.
ב. כשאינו יכול לשלם כתובתה:
שו"ת רשב"א: אינו יכול לגרשה. והביא ראיה מכתובות נא,א שאם לקתה אשתו אינו רשאי לומר הרי גיטה ותרפא את עצמה בלי לתת לה כתובה.
שו"ת רא"ש,ריב"ש,בה"ב,רמ"א: יכול לגרשה. בה"ב כתב על תשו' הרשב"א שאינם ברי סמכא ויתכן שאינם שלו ויוחסו לו בטעות.
ח"מ: ספיקא דדינא, משום שלרשב"א אינו יכול ולריב"ש יכול, ובדעת הרא"ש יתכן שמודה לרשב"א ומה שכתב שיכול לגרשה זה דוקא במקרים שיכול לגרשה בעל כרחה אף לאחר תקנת ר' גרשום כגון שבא בטענת מום גדול. אך במקרים שלאחר התקנה אינו יכול, לפני התקנה היה יכול דוקא כשנותן לה כתובתה.
ב"ש: יכול לגרשה, ויתכן שאף הרשב"א שכתב שאינו יכול עוסק דוקא במקרה שמותר אך לא ראוי לגרש, שאז ללא כתובה אינו רשאי לגרש וכגון שלקתה או בזיווג שני כששונאה, אך בשאר המקרים מודה לרא"ש.
פר"ח: אינו יכול לגרשה. הוכיח כן מיבמות סג,ב. הבאר היטב הקשה שאין למדין הלכה מן ההגדות כדברי התויו"ט, אך הפר"ח סובר שלמדין בדין שלא התפרש בש"ס.
ישנן שלוש דרגות: א. מקרים שלא ראוי לגרשה. ב. מקרים שרשאי לגרשה ואינם בגדר "לא ראוי". ג. מקרים שאפי' לאחר תקנת ר' גרשום רשאי לגרשה. הרמ"א עוסק בדרגה האמצעית וכתב שיכול לגרשה ללא כתובה. לדעת הח"מ יתכן שהרא"ש התיר ללא כתובה דוקא במקרה השלישי, והב"ש סובר כרמ"א שהתיר אף באמצעי וכתב שאף הרשב"א מודה ואסר דוקא בדרגה הראשונה.
ג. גירש לאחר חדר"ג: ב"ש סקי"ב: נוטה לומר שאינה מגורשת הואיל ועבר על החרם. לשיטת הרמ"א שאם גירש שוטה מדרבנן אינה מגורשת, אך לשיטת השו"ע אפילו שוטה מדרבנן מגורשת, כ"ש העובר על חרם.
גט פשוט: הסתפק אם מגורשת.
רמ"א,רש"ל,נו"ב,בית מאיר: מגורשת.
רמ"א: אך נקרא עבריין כל עוד לא נישאת לאחר.
בית מאיר: ובינתיים מחוייב להחזירה.
רש"ל: ואף אסור לו לשאת אשה נוספת, כי הואיל ומחוייב להחזיר הראשונה נחשב כנושא שתי נשים. הבית מאיר בתחילה כתב שלא משמע כך מהרמ"א שרק כתב שהוא עבריין אך לבסוף הסתפק והסכים למעשה.
ע"י שליח: נו"ב: בדיעבד אם גירשה מגורשת, אך אם גירשה ע"י שליח אינה מגורשת, לפי שזו עבירה ושליחות לדבר עבירה בטילה כמוכח מתי' ב בתוס' ב"מ י,ב. עוד חידש שלאחר הנישואין א"א לגרש בע"כ ע"י שליח אף מדינא דגמרא משום שחוב הוא לה (לדברי הרא"ש בגיטין יא לגבי תופס לבע"ח שאי אפשר למנות שליח במקום שחב לאחרים), והסוגיות בהן רואים שאפשר עוסקות בארוסה שעדיין אין לה זכויות ממוניות, ועל כך חלק הגט מקושר. חכמי דורו נתווכחו עימו בשני החידושים.
מהרי"ט: הסתפק אם אשלד"ע משמעותו שהשליחות בטילה או רק שאין האיסור נזקף למשלח.
שליח עושה שליח: העיר הנו"ב (מובא בפת"ש קמא,לו) שהרא"ש ודאי חלוק על הקדוש מרדו"ש המבאר שבקידושין אין שליח עושה שליח גם כשנתן כסף בידו בגלל שאין בידו לגמור השליחות כי אולי לא תאבה האשה להתקדש משא"כ בגט, שהרי לפי הרא"ש גם שליח לגרש לא יכול לגרש בעל כרחה, ולאחר חדר"ג אף לקדוש מרדו"ש אין שליח עושה שליח, ואין קושי בכך שלא כתב זאת הרמ"א, כי באופן עקרוני שייך בגיטין שליח העושה שליח כגון במקומות שלא נתפשט החרם או בשהה עשר שנים וכד' וגם דעת הקדוש מרדו"ש אינה מוסכמת (אע"פ שהרמ"א הביא גם דעתו בסי' לה,ו). הפת"ש כתב שמ"מ קשה על מנהגנו, שודאי יש לנו לחוש לכתחילה לקדוש מרדו"ש כמו שחוששים בקידושין, ובכל זאת נוהגים לכתחילה ששליח עושה שליח, וכתב שהישועו"י לא ראה דברי הנו"ב שלאחר חדר"ג השליחות בטלה אך מ"מ הקשה שמסתמא המשלח רוצה לגרשה רק מרצונה ולא לעבור על החרם, וא"כ אין ביד השליח לגרשה בע"כ, וכיצד לקדוש מרדו"ש שליח עושה שליח, ותירץ לחלק בין קידושין לגירושין, וכתב הפת"ש שלפי"ז יש ליישב גם אם נסבור כנו"ב. הישועו"י נשאר בספק להלכה במקרה שיאמר לשליח שממנה אותו רק לאחר שתרצה האשה או שיקבל ממנה חפץ מסויים, שמא בכך לא יוכל למנות שליח אחר.
האם חרם זה תוקן לזמן? עיין בסיכום לסי' א,י שלדעת הנו"ב ורעק"א חרם זה ודאי לא תוקן לזמן מוגבל, ואילו לדעת הב"ש אם החרם לא לישא שתי נשים תוקן לזמן מוגבל כך גם חרם זה.
ד. במקום מצוה: שו"ת רשב"א[1]: בכך לא תיקן ר' גרשום ויכול לגרשה בע"כ. הרשב"א עוסק בראה רגליים לדבר שזינתה.
ר' שמשון,מרדכי: יכול לגרשה בע"כ וכן לישא אחרת. ר' שמשון עוסק בשהה עשר שנים ללא ילדים. המהר"ם המובא במרדכי פ' המדיר כתב לגבי עוברת על דת שיכול לגרשה בע"כ ובמרדכי פ' אע"פ כתב לגבי מורדת שיכול לישא אחרת.
ריטב"א,שו"ע א,י: מותר לישא אחרת. הריטב"א עסק בשהה עשר שנים וביבמה, והשו"ע ביבמה.
נ"י: אינו יכול לישא אחרת.
מהרמ"פ: מותר לגרש בע"כ או לישא אחרת, אך למעשה התיר רק לגרשה בע"כ (וכשאינה בת גירושין יכול לישא אחרת בהיתר מאה רבנים).
רמ"א: י"א שמותר לגרש בע"כ או לישא אחרת, וציין לסי' א,י, ששם הביא הרמ"א גם את הדעה השניה. יתכן מאוד שאין כוונתו להשוות בין המקרים, ואולי נחלקו הראשונים רק בנשיאת שתי נשים אך לגרשה בע"כ כשאינה נוהגת כראוי כגון זינתה ועוברת על דת מודים שאפשר. עיין עוד בסיכום לסי' א,י.
ח"מ,ב"ש: מותר רק לגרשה בע"כ אך לא לישא אחרת אלא כשאינה בת גירושין בהיתר מאה רבנים.
ה. שוטה: יבמות קיג,ב: אם אינה יודעת לשמור גיטה – מדאורייתא אינה מגורשת; אם יודעת אך לא יודעת לשמור עצמה – תיקנו חז"ל שלא יגרשנה כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר; אם יודעת לשמור עצמה – אפשר לגרשה.
מזונות שוטה:
רמב"ם,שו"ע: אינו חייב במזונותיה.
רמ"ה,רמ"א: חייב. הרמ"א הקשה על השו"ע שבסי' ע,ד פסק שחייב.
ראב"ד: הקשה על הרמב"ם, אם בת רפואה היא למה לא יתחייב לרפאותה ולהחזירה לשפיותה. הטור הביא מחלוקתם ואילו הב"ש כתב שבמקרה שיכול לרפאותה משטותה גם הרמב"ם מודה ולא פטר אלא בשאר מחלות ובחינם השיג הראב"ד.
ח"מ: יישב הסתירה מסי' ע שכאן מדובר בנותן לה כתובה ודוקא בכך סובר הרמב"ם שאינו חייב לזונה ולרפאותה.
ב"ש: יישב הסתירה שכאן מדובר בשוטה היודעת לשמור גיטה שרק מדרבנן גזרו שאינה מגורשת, ולכן לא חייבוהו לזונה, ושם מדובר בשוטה שאינה יודעת ומהתורה אינה מגורשת ולכן חייב לזונה.
אם גירשה: הרמ"ה סובר שאפילו אם גירש שוטה מדרבנן עדיין חייב, ונימק בשני טעמים: א. אם יפטר מה הועילו חכמים בתקנתם. ב. לא גרע ממגורשת ואינה מגורשת. הב"ש כתב שנפק"מ בין הטעמים למגרש אשה (שאינה שוטה) בע"כ לאחר חרם דר"ג. לטעם השני גם הוא יהיה חייב ולטעם הראשון יתכן שיפטר משום שהטילו חרם על העובר וא"כ אנשים ימנעו מלעבור ונמצא שהועילו בתקנתם. כמובא למעלה, הב"ש הסתפק שמא בעובר על החרם כלל אינה מגורשת, ולפי"ז ודאי שחייב במזונותיה.
מזונות אשה שאינו מגרשה בגלל חרם דר"ג: עיין בסיכום לסי' עז,א שלדעת שו"ת הרא"ש, המהרי"ק, הח"מ והב"ש[2] חייב לזונה. והח"מ כאן כתב שבכך גם הרמב"ם מודה, ולא דמי לשוטה. ולדעת הרא"ם והב"ח אינו חייב לזונה. והמהרא"ש כתב שהבעל יכול לומר קים לי כרא"ם.
ו. יודעת לשמור גיטה: ח"מ – לדעת רש"י השיעור הוא כשתגיע לעונת הפעוטות ולדעת הרי"ף כבר כשזורקת צרור ונוטלת אגוז.
ז. בדיעבד: רמב"ם,שו"ע: אם גירש את השוטה (מדרבנן) היא מגורשת.
מהרי"ו,רמ"א: אינה מגורשת.
ח. עתים שוטה עתים חלומה: ר' שמשון,מהרי"ו,רש"ל,ח"מ,ב"ש: אין לגרשה אף בשעת חלומה שמא תחזור ותשתטה ותפקיר עצמה, ואפילו בדיעבד אינה מגורשת. הב"ש נימק שדין בדיעבד תלוי במחלוקת השו"ע והרמ"א לעיל לגבי גירש שוטה מדרבנן, וא"כ לדעת הרמ"א אינה מגורשת.
תוס'[3],רא"ש,מרדכי: בדיעבד מגורשת.
ט. נראה שתישאר חלומה: תרוה"ד,רמ"א – מגורשת. הב"ש ביאר שעסקו דוקא במקרה זה, אך בהוחזקה שלוש פעמים שעתים היא שוטה הואיל ותיקנו לא לגרש אף בדיעבד אינה מגורשת לדעת המהרי"ו והרמ"א לעיל. משמע מדבריו שכאן היה מותר לגרש אף לכתחילה[4].
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.