פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכג ג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכג ג

סעיף ג[עריכה]

כתב הגט אחד מאלו החמשה, אינו גט אע"פ שחתמו בו עדים כשרים ונמסר לה בכשרים. בד"א, כשכתב התורף; אבל אם לא כתב אלא הטופס, והניח מקום התורף שהוא מקום האיש והאשה והזמן והרי את מותרת לכל אדם, וכתבו הפקח הגדול הישראלי לשמו, הרי זה גט כשר (גיטין כג,א ע"פ רמב"ם). (וי"א דאפילו בכי האי גוונא פסול מדרבנן) (טור בשם ר"י).

כתיבת תורף וטופס ע"י חש"ו:

גיטין כב,ב: משנה: הכל כשרין לכתוב את הגט, אפי' חרש, שוטה וקטן. גמרא: הא לאו בני דיעה נינהו! אמר רב הונא: והוא שהיה גדול עומד על גביו... הדר אמר רב נחמן... מדקא פסיל ליה לעובד כוכבים לענין הבאה, מכלל דלענין כתיבה כשר [רש"י – אלא המשנה היא דעת ר"מ]. והתניא: עובד כוכבים - פסול! ההיא ר"א היא, דאמר: עדי מסירה כרתי, ובעינן כתיבה לשמה, והא ודאי עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד... ורב יהודה אמר שמואל: והוא ששייר מקום התורף. תוס' – גדול עומד על גביו מועיל דוקא במלמדו ומזהירו לעשות לשמה^[1].

רמב"ם,רא"ש ברי"ף,רא"ש,רמ"ה,שו"ע: רב הונא ורב יהודה לא נחלקו אלא צריך את שני התנאים, גדול עומד על גביו ושיור תורף. הב"י כתב שכן נראה גם הכרעת הרא"ש מכך שהביא דברי הרי"ף באחרונה וביארו וכתב שכן גם דעת הרמ"ה.

רמב"ם,שו"ע: בדיעבד אם כתבו טופס הריהו כשר אף אם לא עמד ע"ג גדול.

עיטור ברי"ף: רב הונא ורב יהודה לא נחלקו אלא צריך אחד מהתנאים, או גדול עומד על גביו או שיור תורף. העיטור והר"ן הסתפקו אם כוונת הרי"ף כרמב"ם שצריך את שני התנאים או שמספיק אחד מהם, והעיטור נוטה לכך שמספיק אחד.

בה"ג,רש"י,סמ"ג,תרומה: רב הונא ורב יהודה נחלקו. הבה"ג, הסמ"ג והתרומה פסקו כרב הונא שצריך גדול עומד על גביו, והמ"מ כתב שיש פוסקים כרב הונא ויש כרב יהודה. וכתב המ"מ שלפוסקים כרב יהודה תורף בגדול עומד על גביו פסול אפילו בדיעבד, ולפוסקים כרב הונא יש להסתפק בדין טופס שלא עמד גדול על גביו בדיעבד.

ר"י,רמ"א: התירוצים בסוגיא הם אליבא דר"מ ש"וכתב" עוסק בחתימה ולא בכתיבה ורק מדרבנן צריך כתיבה לשמה, אך ר' אלעזר פוסל אפילו בטופס ואפילו גדול עומד על גביו משום שצריך שליחות בכתיבה. הרא"ש כתב בשמו שפסול לר"א משום שמצריך שליחות בכתיבה, ולכן פוסל בחש"ו אפילו בגדול עומד על גביו וכן דעת הסמ"ק והכרעת הרמ"א, ואילו התוס' כתבו בשמו שהסתפק אם צריך שליחות או שלא צריך והפסול לר"א הוא משום שמצריך לשמה מהתורה וסובר ר"א שמכיוון שפסול הלשמה מהתורה לא מועיל גדול ע"ג בשוטה אלא רק בחרש וקטן. לפי"ז להלכה גדול ע"ג מועיל בחרש וקטן. הרמ"א עצמו מוסב על סע' ג שאינו עוסק בגדול ע"ג, ולכאורה היה נראה שדוקא בכך חולק וסובר ששני התנאים מעכבים אף בדיעבד, אך אם התקיימו שני התנאים יודה שכשר, אולם הח"מ סק"ט והב"ש ביארו שפוסק כר"י והגהה זו שייכת לסע' ד.

נכרי: גמרא: עובד כוכבים אדעתיה דנפשיה קעביד.

רמב"ם,שו"ע: אם כתב טופס כשר בדיעבד, אך לכתחילה אין לכתוב אפילו ישראל ע"ג.

ר"ן ברי"ף: פסול אפילו בדיעבד. כך ביארו על הצד שהולך בשיטת הרמב"ם שזקוקים בחש"ו לשני התנאים, אך על הצד שמסתפק בתנאי אחד בנכרי כשר בדיעבד.

מ"מ: לפוסקים כרב הונא יש להסתפק אם כשר בדיעבד, ולפוסקים כרב יהודה כשר בדיעבד ויש להסתפק שמא לדעתם כשר אף לכתחילה כדין חש"ו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]