פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכה ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכה ד

סעיף ד[עריכה]

חקק גט על הלוח או על האבן או על טס של מתכת, אם חפר יריכי האותיות, כשר. וכן אם חקק יריכי האותיות מאחורי הטס עד שבלטו בפני הטס. אבל אם חפר תוך האות עד שיראו היריכות גבוהות מכאן ומכאן^א, או שהכה על פני הטס כחותם עד שנמצאו האותיות בולטות כדרך שעושין דינרי זהב, אינו גט (גיטין יט,א). הגה: י"א דלכתחילה יש להחמיר שלא לכתוב בקולמוס של ברזל, שלא לבא לידי חקיקה^ב (סדר גיטין). ועיין לקמן סימן זה סעיף כ"ב. ולא מקרי חק תוכות אלא כשכל האות נעשה כך, אבל אם צריך עדיין לתקן שיהיה אות, כשר^ג (ת"ה סימן רכ"ח).

א. חק תוכות: גיטין יט,א: פסול. ב"ש – אע"פ שלענין שבת נחשב כתב, שם אפילו רשימה נחשבת כתב כנלמד מהרישום על קרשי המשכן.

גט בדפוס: ט"ז יו"ד רעא,סק"ח: דפוס נחשב כתיבה ממש ואין כאן חקיקה, שהרי מה לי אם דוחק את העט על הנייר או הנייר על האותיות של עופרת, ומ"מ לענין גט אין לעשות בדפוס כיון שקצת דומה לחקיקה.

ב"ש: כשר בדיעבד.

חוות יאיר: פסול בדיעבד אפילו אם רוצה לכבוש הדפוס על הקלף.

גט במכונת דפוס: ערוה"ש^[1]: באה"ע כתב שהרבה גדולים הסכימו שכשר, אולם ביו"ד לאחר שהביא המחלוקת סיים: "עתה שעושים המכונה שמגלגלת את הנייר על האותיות והמכונה הולכת מעצמה בלי שהאדם יניע אותה ודאי אין זה כתיבה דזהו פשיטא דהאדם צריך שיכתוב ולא כשנכתב מעצמו, ופשיטא שבדפוס אין שום כוונה לקדושה כמובן".

ציץ אליעזר^[2]: פסול וכ"ש בזמננו שהמכונות מופעלות ע"י חשמל ואין הכתיבה נעשית מכח ראשון של אדם.

ב. קולמוס ברזל: סדר גיטין,רמ"א – נהגו לכתוב בקנה ולא בברזל. לגבי קולמוס של כנף ראה סע' כב.

טעם המנהג: סדר גיטין,רמ"א,ב"ש: שמא יבוא לידי חקיקה, ואע"פ שחק ירכות כשר לכתחילה טוב לא לחקוק כלל. ב"ש – שמא יבוא לידי חק תוכות.

לבוש: כתב ע"ג כתב פסול משום ש"וכתב" משמע כתיבה אחת. הגט פשוט הקשה שלפי"ז אם תהיה אות שחסר בה דיו וירצה לחזקה ויעבור עליה שנית יפסל, וזאת לא שמענו ואדרבה בסי' קלה,ה נחלקו במקרה שהכתב הראשון אינו לשמה, ומוכח שכשהראשון נכתב לשמה לכו"ע כשר.

תו"ג: שמא יחקוק עם הברזל מחמת שלא יהיה מספיק דיו ואח"כ יעבור על כך שנית בדיו, ומבואר בגיטין יט,א שהעובר בדיו על סיקרא בשבת עובר גם משום מוחק הסיקרא וגם משום כותב, וא"כ החקיקה הראשונה נחשבת מחוקה, והואיל וחקיקה נחשבת ככתיבה נמצא שבחקיקה כבר עשו עדים שליחותם ושוב אינם רשאים לחזור ולכתוב ולכן גם הכתיבה בדיו פסולה. הפת"ש דוחה שבסי' קכב,א מבואר מנהגנו שהבעל אומר לסופר שיכתוב מאחד עד מאה, וא"כ שוב אין חשש. ועוד, הואיל ומנהגנו שהבעל מוסר הקלף והדיו ואומר לסופר הילך הקלף והדיו כוונתו להקפיד שיכתוב דוקא בדיו, ומעתה אם יכתוב בסיקרא או יחקוק הכתיבה פסולה ולא ביצע שליחותו.

גט פשוט: שמא חודו של הקולמוס ינקוב האות בנקב מפולש.

ט"ז,פת"ש: אם צריך לכתוב בקולמוס של ברזל אין להחמיר כלל.

ג. סיום האות נעשה בכשרות:

תרוה"ד,ב"י,רמ"א,ח"מ,ב"ש,ט"ז,בית מאיר: חק תוכות בתחילת האות אך סיים האות בכשרות – כשר. הרמ"א הבין שכן דעת תרוה"ד, והח"מ כתב שתרוה"ד הסתפק בכך אולם מהרי"ו והב"י פסקו שכשר.

ב"י,ב"ש: וכן אם נפל מעט מהדיו על הקלף יכול להוסיף דיו ולהשלים מכך אות. הב"ש הסתפק אם יש לדמות ולהכשיר גם במקרה שאדם פסול לכתיבה התחיל אות ואחר כשר סיימה.

ט"ז,בית מאיר: דוקא במקרה של חק תוכות כשר, אך במקרה שנפל דיו פסול. הט"ז נימק שכל גוף האות צריכה להיעשות בכתיבה, והבית מאיר חילק שבמקרה של תרוה"ד זה חק תוכות מדרבנן ואילו במקרה שנפל דיו זה חק תוכות מדאורייתא.

רד"ך,מהר"ם אלשקאר,פר"ח: פסול.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]