פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קכה יח

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קכה יח

סעיף יח[עריכה]

צריך שיהא הגט נקרא במקום נתינתו לתינוק דלא חכים ולא טיפש (מיוחסות). ויש מי שאומר שאף מקום כתיבתו צריך שיהיה נקרא כן (ב"י בשו"ת רא"ש). הגה: ואין צריך לכסות מן הצדדין של האות שיש בו ספק, אלא מראין לו כך, ואם יוכל לקרותו, כשר^א (מ"כ בתיקון ישן). ונוהגין לערות השיטות, דהיינו שימשוך נ' או כ' שבשיטה עליונה עד שיטה שלמטה ממנה, או ראש למ"ד שבתחתונה לשורה שלמעלה ממנה (סדר גיטין). ואם לא עירה, י"א שהוא פסול, ולי נראה דבמקום עיגון אין להחמיר^ב. ויזהר שלא ימשוך ראש אות שלמטה לתוך חלל אות שלמעלה, או להיפך, (הר"ן פ"ב דגיטין בשי"א), ואם עשה כך ונשתנה צורת האות, כגון שמשך ראש למ"ד לחלל ד' שאז נראה כה"א, פסול^ג. (סברת הרב דוקא בכי האי גוונא, וכן משמע בהגהות סמ"ק).

במקום כתיבתו: טור בשו"ת רא"ש: צריך שיהיה נקרא במקום כתיבתו.

שו"ע בשו"ת רא"ש: צריך שיהיה נקרא גם במקום כתיבתו וגם במקום נתינתו. הב"י כתב שמסוף התשובה מוכח שצריך להיות קריא במקום נתינתו, שהרי הרא"ש מוכיח שם שצריך להיקרא במקום הנתינה מגיטין לד,ב לגבי היה משנה שמו ושמה. לכן זוהי ט"ס וצריך לגרוס גם בתחילת התשובה "נתינתו" או שצריך גם כתיבתו וגם נתינתו, ובשו"ע הלך ע"פ פירושו השני.

ב"ח וח"מ בשו"ת רא"ש: צריך במקום נתינתו.

מיוחסות לרמב"ן: במקום נתינתו.

שו"ע: סתם כמיוחסות שצריך במקום נתינתו ויש מי שאומר כפירושו ברא"ש שצריך גם כתיבתו וגם נתינתו.

ח"מ,ב"ש: צריך גם כתיבתו וגם נתינתו. יש לדמות לשמות ששם אמנם העיקר הוא כמקום הנתינה אך מ"מ הצרכנו שיוזכר גם שם מקום הכתיבה או לפחות לכתוב "וכל שום דאית לה" כדי לכלול שם זה ואם לא כתב פסול. הח"מ גם נימק זאת מטעם שהעדים נמצאים במקום הכתיבה ואינם יכולים לחתום אם אינו קריא עבורם.

א. מראין לתינוק: תיקון ישן,רמ"א: אין צריך לכסות את המילים הסמוכות כשמראים לו. ח"מ,ב"ש – הביאו שני הפירושים האחרים.

תוס': לוקחים תינוק היודע לקרוא אותה מילה.

אגודה: לוקחים תינוק היודע אותיות אך אינו יודע צירוף האותיות והמילים.

ב.לערות: רמ"א,ב"ש,נו"ב: במקום עיגון אין להחמיר. הרמ"א הביא יש אומרים הפוסלים אף במקום עיגון^[1], והכריע שלא כמותם.

ב"ח: אם כתב בדיעבד כשר ואין צריך לכתוב חדש אפילו שלא במקום עיגון.

ח"מ: בשאר מלכויות נוהגים לכתחילה לא לערות.

שיבת ציון: אם הבעל מתעקש לא לכתוב גט אחר בלי תמורה כספית יש לסמוך על המקלים אף שלא במקום עיגון, אך לכתחילה יש לחוש שכל השורות יהיו מעורות ולהקפיד שגם ראש ה-ל' תהיה סמוכה לשורה למעלה וגם רגל ה-ן' תהא סמוכה לשורה למטה ולא להסתפק באחד מהם.

ג. אות בתוך חברתה: תוס'^[2],רא"ש,רשב"א,מרדכי: אם ראש ל' נכנס לחלל ח' שבשורה שמעליו כשר.

ר"ן בשם אחרים: קרוב לפסול הגט מפני שמבטל צורת האות. הר"ן הביא דברי התוס' ואח"כ דברי 'אחרים' החולקים.

ר' פרץ: ראש ל' בתוך ד' פסול.

רמ"א: תוס' ור' פרץ לא נחלקו אלא בתוך ד' פסול משום שהופכה ל-ה' ובתוך ח' כשר משום שלא משתנה צורתה. להלכה פוסק לכתחילה כאחרים שלא להכניס אפילו ב-ח', ובדיעבד רק בתוך ד' פסול.

ח"מ,ב"ש: אם נכנס ב-ח ונתבטלה צורת האות, וכ"ש אם התינוק לא יודע לקרוא האות מחמת העירוי, פסול אפילו בדיעבד. מהח"מ משמע שבא לחלוק על הרמ"א, ואילו מהב"ש משמע שמפרש כך גם בדעת הרמ"א, והרמ"א חילק בין ד ל-ח רק משום שמצוי שב-ד תשתנה צורת האות וב-ח לא.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]