פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קלד ד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אבן העזר קלד ד

סעיף ד[עריכה]

אם נשבע הבעל ליתן גט, צריך שיתירו לו קודם, שלא יהא דומה לאונס; אך ערבות יתן, אם ירצה, שאין זה דומה לאונס^א (ר' פרץ). הגה: והוא הדין אם קבל קנין לגרש^ב (פסקי מהרא"י סימן קע"ג). אבל אם קבל עליו קנסות אם לא יגרש, לא מקרי אונס, מאחר דתלה גיטו בדבר אחר, ויוכל ליתן הקנסות ולא לגרש (ב"י בשם תשובה וכן הוא במהרי"ק שם בפסקים). ויש מחמירין אפילו בכהאי גוונא (שם בתשובת הרשב"א), וטוב לחוש לכתחלה ולפטרו מן הקנס. אבל אם כבר גירש מפני זה, ואפילו גירש מכח שבועה שעשה מעצמו לגרש, הגט כשר, הואיל ומתחלה לא אנסוהו על כך^ג (תשובת הריטב"א). י"א דלא מקרי אונס אלא מה שאונסין לאדם עצמו, אבל אם אונסין לאחר עד שיגרש חבירו, אפילו אב על בנו או להיפך, לא מקרי אונס (תשובת הרשב"ץ). ויש מחמירין באב על בנו^ד (ב"י). ועיין לקמן סימן קנ"ד מדינים אלו.

א. שבועה: ר' פרץ,שו"ע: דומה לאונס ולכן צריך להתיר השבועה לפני שמגרש.

ריטב"א,רמ"א: אך בדיעבד כשר כיוון שאין זה ממש אונס הואיל ונשבע מעצמו, וכן השו"ע בסי' קנד,כג כתב "טוב שיתירו לו". וכן מבואר שם בסע' כד שבמקום שאין אפשרות להתיר, כגון בנזירות שמשון, הגט כשר. וכן הגר"א קנד,כג כתב שמהרא"ש והמרדכי ופוסקים רבים משמע שכל שאדם עושה מעצמו אינו נקרא אונס. אמנם משו"ת הרשב"א בהמשך לגבי קנסות משמע שחולק וסובר שאף דבר שגרם לעצמו נחשב כאונס גמור ופסול.

ב. קנין לגרש: מהרא"י,רמ"א: דומה לשבועה וצריך לפוטרו קודם שיגרשה.

ב"ש: לא חל כלל וממילא לא צריך לפוטרו. הקשה שמהרמ"א משמע שחל ולכן יש לפוטרו אך המהרא"י עצמו כתב שלא חל ולפי"ז לא מובן פסק המהרא"י שצריך לפוטרו. התו"ג מיישבם שאכן לא חל אלא שהבעל חושב שחל ולכן הוי אונס ויש לפוטרו, כלומר, להודיעו שהוא פטור.

ג. קיבל עליו קנסות: ר' מימון נואר,מהרי"ק: לא נחשב אונס כיוון שהוא חייב עצמו והחיוב הוא בדבר אחר ולא ישירות על נתינת הגט.

שו"ת רשב"א: נחשב אונס ויש לפוטרו לפני שמגרש.

רמ"א: הבין שנחלקו וכתב שיש לחוש לכתחילה אך בדיעבד כשר.

לבוש: לא נחלקו, אלא הרשב"א עוסק בנשוי המתחייב בקנס אם לא יגרש וזה הוי אונס, ואילו המהרי"ק עוסק בגרוש המתחייב בקנס אם יחזיר את אשתו ושוב יגרשה, שאז לא הוי אונס כיוון שיכל לא להחזירה. הב"ש הביא שתי הדעות.

ד. אונסין אדם אחר: רשב"ץ: אינו נחשב אונס אפילו אב על בנו או להפך.

ב"י,שו"ת רשב"א,הגמ"ר,משכנות יעקב: באב על בנו נחשב אונס.

רמ"א: הביא שתי הדעות.

אונס ממון: רדב"ז: הסתפק באונסים אותו להפסידו ממון אם לא יגרש, אם נחשב אונס.

תו"ג: נחשב אונס. מההוא פרדיסא בב"ב מ,ב מוכח שאונס ממון הוי אונס.

פת"ש: נחשב ספק אונס. יישב את ההוכחה מההוא פרדיסא שאונס ממון מועט לגבי ממון גדול ודאי אינו נחשב אונס, ולגבי אשה אפילו ממון גדול נחשב כמועט כיוון שאין לאשה דמים, וכמו שרואים ברמ"א בסע' ח שבמקבל מעות כדי לגרש לא אומרים תליוהו וזבין הוי זביני ומגורשת למרות שבמכר אומרים, אלא שהדין כן רק מספק שהרי יש שממונו חביב עליו מגופו וכ"ש מאשתו, וא"כ בקיבל מעות מספק אינה מגורשת, וכך אצלנו לגבי המגרש כשאונסים אותו להפסידו ממון הוי ספק. וחידש עפי"ז שאם בתחילה אנסוהו להפסידו ממון ואח"כ גם הציעו לו ממון בעד הגירושין מגורשת ממ"נ (אם הממון חביב עליו מאשתו הוי תליוהו וזבין, ואם לא אין זה אונס).

נשבע לא לגרש:

רעק"א: צ"ע לדינא, שמא בטל משום אי עביד לא מהני. רעק"א כתב כן גם לגבי הנשבע לא לבטל המודעות.

נו"ב: התוס' והרא"ש סוברים שבשבועה שאדם נשבע לא אומרים אי עביד לא מהני ואילו המרדכי סובר שאומרים, והעיקר כדעת הט"ז, הרשד"ם והפר"ח שפסקו כתוס' ולא חששו לדעת יחיד, אלא שהב"ח והש"ך (חו"מ רח) חששו לדעתו והסמ"ע אף סובר שהעיקר כמותו. לכן להלכה קשה לסמוך להקל נגדם אך גם אי אפשר למחות במי שישא את האשה. קולא נוספת יש במקום שלא נדר על דעת רבים ויש לכך התרה, כי הרא"ש מודה במקרה שאין התרה שאי עביד לא מהני וא"כ יש לומר שהמרדכי עסק במקרה זה ולא נחלק על הרא"ש.

גליא מסכת (פת"ש סק"ד): דן בנשבע לא לבטל המודעות, וכתב שהגט כשר ולא אומרים שהואיל ועבר על שבועתו אי עביד לא מהני, כיוון שבעצם נתינת הגט לא עובר על שבועתו, ודומה לנשבע לא להיכנס לעיר ונכנס ומסר גט שודאי מהני. לא הבנתי דבריו^[1], וכן מרעק"א משמע שגם בכך שייך לדון מצד אי עביד לא מהני.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]