פרשני:שולחן ערוך:אבן העזר קמד ז
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ז[עריכה]
התנה עליה שתתגרש כשיעבור מנגד פניה ל' יום, והיה הולך ובא הולך ובא, ולא נתייחד עמהא, כשילך וישהה ל' יום, תהיה מגורשת; ואע"פ שהיה הולך ובא בתוך ל' יום, הואיל ולא נתייחד עמה, הרי זה גט כשר (משנה גיטין עו,א). בד"א, כשהתנה ואמר: הרי היא נאמנת עלי שלא פייסתיה. אבל אם לא האמינה, חוששין שמא פייסהב כשהיה הולך ובא, ומחלה לו, וחזר וביטל הגטג כשפייסה, ומפני חשש זה יהיה הגט פסול (עו,ב). וכן האומר לאשה: ה"ז גיטיך לאחר י"ב חדש, והיה עמה במדינה, חוששין שמא פייסה, עד שתאמר: נאמנת עלי שלא פייסתיהד (רי"ף ורא"ש לחוש לל"ב, דלא כרמב"ם). וכן כל התנאים שהם תלויים ברצונה, ואם רצתה ומחלה אותן לבעלה בטל הגט, חוששין לה שמא פייס, עד שיאמר: נאמנת עלי (רמב"ם). בד"א, במתגרשת מן הנשואין, שלבו גס בה. אבל במתגרשת מן האירוסין, אין חוששין לה שמא פייס (כט,ב). ה"ז גיטך מעכשיו, אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש, אין חוששין שמא בסתר בא, שאין דרך בני אדם לבא בצינעא. ואם תם הזמן שקבע, ולא בא, הרי זו מגורשת (רמב"ם). ויש שאף בזו חוששין שמא בסתר בא, אלא אם כן התנה בתחלה ואמר: נאמנת עלי לומר שלא באתי (ראב"ד,רא"ש). וראוי לחוש לדבריהם לכתחלה, וכן המנהג להתנות בתחלה שתהא נאמנת לומר שלא פייס (שו"ע). ואם כשהתנה תלה ביאתו בעדים, שלא יתבטל הגט בבואו אא"כ יעידו עליו עדים שבא, ועבר הזמן ואין מעידים שבא, לדברי הכל אין חוששין שמא בא, אף ע"פ שלא האמינה (שו"ת רא"ש).
א. אם נתייחד עימה: ב"ש – משמע שהוי גט ישן ולא מועיל לתת לה נאמנות לומר שלא בא עליה.
ב. שמא פייסה: רש"י: מדובר שלא ידוע אם נתייחדו, והחשש הוא שמא ילעיז הבעל שנתייחדו והוי גט ישן.
רמב"ם: מדובר בידוע שלא נתייחדו והחשש הוא שמא ביטלו שניהם הגט. הב"ש הקשה מדוע לרמב"ם לא חוששים בכל אם תעשה כך וכך שמא הבעל ביטל הגט, ותירץ שחוששים לביטול הגט רק כשבא אצלה.
ג. ביטול גט ותנאים קודם שנתקיים התנאי:
רמב"ם,רמב"ן,שו"ע קמג,ב: בתנאי אם יכול לבטל הגט לבדו ובתנאי ע"מ יכולים בריצוי של שניהם. וסוגייתנו עוסקת בתנאי ע"מ והחשש הוא ששניהם נתרצו.
רי"ף,רמ"ה,תוס': בתנאי אם יכולים בריצוי של שניהם ובתנאי ע"מ אינם יכולים אפילו בריצוי של שניהם. וסוגייתנו עוסקת בתנאי אם והחשש הוא ששניהם נתרצו.
עיטור: יכול לבטל לבדו אפילו בתנאי ע"מ. הטור סובר שכן דעת שו"ת הרא"ש, והב"ש סובר שהרא"ש כרמ"ה והרא"ש כתב דוקא שאפשר לבטל התנאי ולהחזיק הגט שיחול, ובכך מודה הרמ"ה, אך לבטל הגט אינו יכול.
רמ"א: בסי' קמג,ב הביא את שיטת העיטור וכתב שיש להחמיר, ובסע' ו שם הביא שיטת הר"ן שאם כבר נתן הגט אינם יכולים לבטל אפילו נתרצו שניהם ואפילו בתנאי אם, ובסי' לח,לז הביא דברי הרא"ש שיכול גם להוסיף וגם לגרוע אפילו בע"מ. ב"ש – כוונתו שיש להחמיר ולחוש לכל השיטות. לגבי סי' לח תירץ שתנאי שאין בידה לקיים שאני, אך העיר שמשאר הפוסקים לא משמע חילוק זה.
ד. ה"ז גיטך לאחר יב"ח:
רי"ף,ר"ח,ראב"ד,רא"ש,שו"ע: פוסקים כל"ב שגם בכך יש לחשוש שמא פייסה.
רמב"ם: מיקל כל"ק שהואיל ולא ידוע שהיה בא והולך לא חוששים שבא. ר"ן – סובר שהחשש שפייסה הוא רק מדרבנן ולכן יש להקל כל"ק.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.