פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רפב א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רפב א


סעיף א | סדר קריאת התורה בשבת[עריכה]

המשנה אומרת (מגילה כא.) שכל יום שיש בו מוסף ואינו יו"ט קוראים בתורה ארבעה עולים. ביו"ט חמישה. ביו"כ שישה. בשבת שבעה[1]. אין פוחתים מהם אבל מוסיפים עליהם.

רש"י, רמב"ם, מהר"ם וטור: מותר להוסיף בשבת, ביו"כ וביו"ט.

י"מ בר"ן ודרכי משה: אין מוסיפים אלא בשבת (ובשמחת תורה. (דרכי משה)).

☜ שו"ע: קוראים שבעה ואם רצה להוסיף מוסיף. רמ"א: יש אומרים שגם ביו"ט ויו"כ מוסיפים ויש אומרים שלא, וכך נהגו במדינות אלו. חוץ משמחת תורה, שהרי המפטיר אינו ממניין הקרואים (כוונתו להביא שסמכו על רוב הפוסקים שהתירו ביו"ט, שהרי קוראים למפטיר בפרשייה בפני עצמה. והטעם: כדי שכולם יזכו לקרוא, סמכו בזה על רוב הפוסקים (משנ"ב)).

⤶ יש אומרים שכיוון שבימינו כל אחד מברך בפני עצמו אין להוסיף קרואים (מג"א). ובמקום צורך כמו חתונה או ברית מילה ניתן להוסיף (משנ"ב).

  1. נכון שלא להוסיף מפני טורח ציבור, ובמקום שיש לחוש לתרעומת של אנשים שלא יקראו בתורה אפשר, ולא צריך לדקדק בזה (משנ"ב).

  2. אומרים 'בריך שמיה' בהוצאת ספר תורה בשבת ובחול[2] (אחרונים). ויש לתת ולקבל ספר תורה בימין, גם למי שאיטר (משנ"ב).

  3. בשבת שיש שתי פרשות יקרא לחצי מהעולים בפרשה הראשונה וחצי בפרשה השניה, והרביעי יתחיל בראשונה ויגמור בשניה, ויכולים להוסיף עולים בפרשה השניה (משנ"ב).

  4. יו"ט שחל בשבת יכול להוסיף למניין הקרואים (גם לרמ"א), וביו"כ שחל בשבת לא יוסיפו כי סוף הפרשיות מכוון שיגמרו בעניין כפרה (מג"א).


הערות שוליים[עריכה]

  1. שבלי הלקט כתב שהטעם לשבעה עולים שאם מישהו לא שמע ברכו במשך השבוע, ישמע מהעולם שבע פעמים ברכו. ולמרות שהתקנה מלכתחילה הייתה שרק העולה הראשון והאחרון מברכים, אפשר שכולם היו אומרים ברכו (פני יהושע).
  2. ובכף החיים (סימן קלד, יא) כתב שזמן אמירתו הוא רק בשבת, אבל מכל מקום אין איסור לאומרו בחול. ובבן איש חי (תולדות טו) וביביע אומר (ה, או"ח ח, ד) כתבו שבראש חודש יש לאומרו (משום שהטעם שלא אומרים בחול הוא שאומרים 'כתרך' שאינו שייך בחול, ולכן בראש חודש שאומרים קדושת 'כתר' יש לאומרו).