פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שא מ
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף מ | כובע[עריכה]
הגמרא אומרת (שבת קלח:, עירובין קב:) שמותר לצאת בסיאנא בשבת. הגמרא מקשה, הרי שנינו שאסור לצאת בסיאנא. ומיישבת שרחב טפח אסור (משום אוהל (רש"י)) ואם אינו רחב טפח מותר. הגמרא מקשה, אז גם אם שירבב טליתו ברוחב אסור לצאת בה? הגמרא מיישבת: אלא[1] הא במהודק והא באינו מהודק (וייפול מראשו, ויבוא לטלטלו (רש"י)).
◄ רש"י: הגמרא למסקנה חוזרת בה מחשש אוהל וסוברת שטעם האיסור הוא שמא יפול מראשו (ולכן לדעתו, כל שהכובע קשור, אפילו כשאינו מהודק, מותר לצאת בו שהרי אינו יכול ליפול מראשו).
◄ ר"ת, ר"ח, תוספות, רמב"ם והרב המגיד: גם למסקנה האיסור הוא מצד אוהל, (והגמרא רק יישבה שבטלית אין חשש, כיוון שהיא לא קשיחה ולא שייך בה איסור מצד אוהל).
☜ כך פוסק שו"ע (לאסור אפילו יושב בבית).
דווקא אם השפה קשה ואינה נכפפת, אבל אם היא רכה, אינה אוהל אלא דינה כמלבוש (משנ"ב).
למרות שאין דפנות לכובע, אסור מדרבנן כיוון שנעשה להגנה מפני השמש (משנ"ב).
יש מקלים לצאת בכובע עם שולים רכים ורחבים וטעמם: א. השולים אכן רכים. ב. אינו מתכוון להגנה מפני השמש אלא לכיסוי ראשו[2]. ג. אם השפה בשיפוע יש לצדד שאינו נקרא אוהל. ד. דעת רש"י שאין כלל חשש אוהל בכובע.
לפי זה יש שהקלו לצאת גם בכובע בעל שולים קשים ורחבים, ואין למחות בהם, אמנם במקום שלא נהגו להקל בזה, צריך להחמיר כדעת השו"ע (משנ"ב).
יש הנמנעים מלהניח הטלית על הכובע כדי שלא ליצור דפנות, והמג"א הקשה על מנהגם, ובמחצית השקל יישב המנהג. ואותם שנוהגים שלא לתת את הטלית על הכובע הקטן אין למנהגם טעם וריח (משנ"ב).