פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שו ו

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שו ו


סעיף ו | חפצי שמים[עריכה]

הגמרא מתירה (קנ., כתובות ה.) לחשב חשבונות של מצווה משום שרק חפצי האדם אסורים אבל חפצי שמים מותרים, כגון פסיקת צדקה, חשבונות של מצווה או לפקח על עסקי רבים ולשדך הילדים וללמדם ספר ואומנות.

מהר"ם וטור: מותר רק לשאול ולדבר על עצם העבודה והפעולה. אבל לשכרו ולהזכיר לו סכום מקח אסור.

מגיד משנה: התירו רק פיקוח והתעסקות בדברים אך אמירה לגוי ואיסורי שבות אסורים.

☜ שו"ע: מותר לדבר בחפצי שמים (צדקה, צרכי רבים, שידוך תינוקת, לימוד ספר ואומנות[1]), ודווקא לדבר אם רוצה להתשכר, אבל אסור לשכרו ממש ולהזכיר לו סכום מקח[2].

רמ"א: יש אומרים שאסור לפסוק לעולה בתורה כמה ייתן צדקה (אור זרוע). ונוהגים להקל בזה.

  1. הותר ללכת לבתי קרקס שיש שם גוים כדי לסייע לצרכי הרבים (שנחשבים מצווה). וכתבו הפוסקים שאין לומר לגוי לעשות מלאכה או שבות לצורך הרבים[3], שרק ההתעסקות בלי עשיית דברים הותרה (משנ"ב).

❖ דיני מקח וממכר[עריכה]

המשנ"ב כותב כמה פרטים בדיני מקח וממכר בשבת:

  1. מותר למסור חפץ מסוים לבית הכנסת, אך נכון לכתחילה להחמיר ולהקדישו מבעוד יום משום שמוציא מרשותו לרשות ההקדש. אבל אם לא הקדיש חפץ מסוים מותר, כיוון שלא יצא מרשותו ואין בזה משום מקח וממכר, כמו כן מותר לכתחילה לפסוק צדקה בשבת.

  2. אסור לדבר בענייני מקח וממכר, וכן אסור למסור חפצים משום מקח וממכר.

  3. אסור לתת מתנות בשבת שדומה למקח וממכר. ולצורך שבת מותר, וכן לצורך מצווה מותר.

  4. אסור לתת משכון לחברו בשבת. אבל אם זה לצורך מצווה או לצורך שבת מותר.

  5. להכריז על מצוות בבית הכנסת, יש אוסרים ויש מתירים, ובמקום שנהגו היתר אין למחות בידם. אך קניית מקום בביהכ"נ או אתרוגים אסורה לכו"ע[4].


הערות שוליים[עריכה]

  1. וגם המלמדו אומנות, צריך ללמדו תורה (ביה"ל, והרחיב עוד בעניין זה).
  2. בביה"ל הקשה, שמשמע מתחילה שאסור להשכירו אפילו בלי הזכרת סכום מעות, ובסיפא משמע שרק אם מזכיר סכום מעות אסור. וכתב שמדברי הגר"א שהשווה דברי השו"ע לדברי הרמ"א בסעיף ג (האוסר כשמזכיר מעות) משמע שרק בהזכרת מעות אסור.
  3. ומה שהותר שבות דשבות במקום מצווה (סימן שז, ה) והרי צרכי רבים נחשבים לצורך מצווה. אפשר שרק לעניין 'ודבר דבר' נחשבים לדבר מצווה, אך לא לעניין שבות דשבות. ומה שהסכים המשנ"ב לסמוך על העיטור אפילו בעניין איסור תורה באמירה לגוי כשנקרע העירוב (סימן רעו, ס"ק כה) אפשר שזה רק בעניין מקום מכשול של רבים, ולא לכל צורך רבים (כל זה נלע"ד).

  4. משום שרק קניית מצווה שאין בה ממש הותרה (למ"ד) אך קניית מקום או אתרוגים שזה דבר שיש בו ממש, אסורים (כף החיים, מב, בשם היש"ש בביצה ה, ח).