פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז א

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שז א


סעיף א | ודבר דבר[עריכה]

הגמרא דורשת (קיג:) מהפסוק "ממצוא חפצך ודבר דבר" שלא יהיה דיבור של שבת כמו דיבור של חול. (רש"י מבאר שאסור לומר בשבת 'אקנה סחורה פלונית' וכדומה. תוספות מבאר שאפילו שיחת חולין נאסרה בשבת מדין ודבר דבר, ואילו שיחת עסקים נאסרה מדין 'ממצוא חפציך').

☜ טור ושו"ע: אסור לומר 'דבר פלוני אעשה או אקנה למחר' (ודין שיחת חולין לקמן).

  1. האיסור הוא רק דברים שאסור לעשותם בשבת עצמה, אפילו איסורי דרבנן (משנ"ב).

  2. דיבור לצורך מצווה:

מג"א וכנסת הגדולה: אסור.

אליה רבה, מאמ"ר וברכ"י: מותר לדבר לצורך מצווה.

⤶ נכון להחמיר אם אין צורך בזה לאותו יום. ואם יש חשש שיתרשל מהמצווה אם לא ידבר, לכו"ע מותר (עולת שבת).

  1. דיבור למניעת הפסד: גוי החייב כסף ליהודי ויש חשש שעד שתעבור השבת הגוי יילך והיהודי יפסיד את כספו, מותר ליהודי לקבול לפני השופט כדי למנוע עצמו מהפסד (ב"ח ואחרונים).

❖ דיבורי חול[עריכה]

ירושלמי, תוספות, רא"ש, רמב"ם, סמ"ג, ר"ן וטור: אין להרבות דיבורי חול בשבת.

☜ כך פוסק שו"ע.

תרומת הדשן: אם מתענג בדיבור מותר, אבל אם אחרים מתענגים מזה והוא לא, יש לאסור.

☜ כך פוסק רמ"א[1].

⤶ ואפשר שיש להקל אם הוא מתענג מכך שהם מתענגים (משנ"ב).

  1. אסור לדבר על דברים שמצערים את האדם (משנ"ב).

  2. הגם שהתירו לדבר דיבורי חול המענגים את האדם אין זו משנת חסידים, ובכל מקרה לא יאריך בהם. וכמו אכילה ושתיה שהם עונג שבת ועם זאת אין להרבות בהם (משנ"ב). ואנשי מעשה היו נזהרים בזה ומדברים רק את ההכרחי ובלשון הקודש (למגדר מילתא, שלא יבואו לדבר דיבורי חול) (אליה רבה).

  3. לא יאמר בשבת 'בוקר טוב' אלא 'שבת שלום' ובכך יקיים זכור את יום השבת (של"ה).


הערות שוליים[עריכה]

  1. כתב בספר גדולות אלישע (סוף סק"א) שכיוון שבבית יוסף הביא דברי תרומת הדשן ולא כתב עליו מאומה, משמע דסבירא ליה כוותיה, והגם שלא הביא כך בשו"ע, אין זה משום שלא סבר כך, אלא משום שסמך על הדברים שכתב בב"י. וכן פסק לסמוך על הרמ"א בבן איש חי (וישלח שנה ב, ד).