פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שז ה

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שז ה


סעיף ה | אמירה לגוי לצורך מצווה או חולה[עריכה]

הגמרא בעירובין אומרת (סז:) שמותר לומר לגוי להביא מים חמים דרך חצר שלא עירבו בה כדי שיוכלו למול תינוק בשבת. כמו כן הגמרא בגיטין אומרת (ח:) שמותר לומר לגוי לכתוב שטר מכירה על שדה בשבת משום ישוב ארץ ישראל.

הגמרא בשבת אומרת (קל.) שמותר לומר לגוי לעשות מלאכות בשביל חולה שאין בו סכנה.

תוספות, סמ"ג, רמב"ן, רשב"א וטור (עיין סימן שלח'): רק לצורך מילה, ארץ ישראל או מקום חולי גמור התירו (ונחלקו האם התירו אף באיסור תורה[1]).

גאונים, רמב"ם וראבי"ה[2]: שבות דשבות מותרת בכל המצוות (ולמדו מכך שלצורך מילה מותר). וכן אם יש שם מקצת חולי או צורך הרבה (רמב"ם).

☜ שו"ע: מותר לומר לגוי לעשות איסור שבות[3] לכל המצוות או לצורך חולה במקצת[4], או לצורך הרבה[5]*, ויש אוסרין.

⤶ הלכה כדעה ראשונה (אליה רבה).

עיטור ובה"ג (בה"ג מתיר רק לצורך מילה): מותר לומר לגוי לצורך מצווה שיעשה אפילו איסורי תורה[6].

☜ כך פוסק רמ"א (בסימן רעו, ב לצורך גדול, והאחרונים חלקו ע"ש).

  1. מהו צורך הרבה (שהתיר השו"ע):

◄ לדעת המג"א (וכך נראה מהמשנ"ב בס"ק סח): כל מקום הפסד גדול מותר[7].

◄ לאליה רבה: רק מקום צער הגוף מותר.

  1. מצטער:

כנזכר, הרמב"ם התיר אמירה לגוי באיסור דרבנן במקום מצטער. בסימן רעו, ה, השו"ע פסק שמותר לומר לגוי להדליק מדורה במקום הקור, כיוון שכולם חולים אצל הקור. נחלקו האחרונים האם השו"ע יתיר אמירה לגוי באיסורי תורה לצורך מצטער:

מג"א: שו"ע פסק כאן להתיר רק איסורי דרבנן במקום מצטער, ולא איסורי תורה. והתיר רק במקום חולי ממש.

גר"א: אפילו במקום מצטער התיר לומר לגוי לעשות איסורי תורה[8].

  1. אין לדמות ענייני השבותים זה לזה, ואין להתיר אלא מה שהתירו חכמים בפירוש, שהרי במקום מילה לא התירו חכמים אמירה באיסור תורה, ולצורך קניית בית בארץ ישראל התירו (משנ"ב).

  2. ◄ לדעת 'עבודת הגרשוני': איסור אמירה לגוי שייך גם אם אומר לגוי שיאמר לגוי אחר.

◄ לדעת 'החוות יאיר': אפשר להקל בזה.

☜ משנ"ב (ע"פ ספר החיים): ניתן להקל במקום הפסד גדול.

  1. בסימן שלא, פסק המג"א להקל לבקש מגוי עבור מצות מילה אפילו באיסורי תורה כשאי אפשר בעניין אחר (והביאו המשנ"ב שם).


הערות שוליים[עריכה]

  1. עיין בבית יוסף שהביא שלדעת התוספות רק איסורי דרבנן הותרו לאותן המצוות. אמנם השו"ע בסימן שו, יא פוסק להתיר איסור דאורייתא לקניית בית בא"י, והרמ"א שם התיר רק באיסור דרבנן (כתיבה בלע"ז) ועיין שם בביה"ל שדחה שיטה זו באריכות. וע"ש בהערה על דבריו.
  2. הראבי"ה מתיר אף באיסורי תורה אם היהודי היה יכול לעשות בעצמו באיזה שהוא אופן את המלאכה. ועיין בסימן שכה סעיף י ברמ"א שר"ת הקל בזה בדיעבד, ולהלכה האחרונים לא קבלו היתר בזה כמעט, ע"ש במשנ"ב.
  3. עיין לקמן שיש בזה מחלוקת ראשונים.
  4. נקט חולה במקצת כדי להשמיע שיש דעה (בסימן שכח, יז) שמתירה במקום חולי גמור אפילו שבות ממש. וע"ש במשנ"ב ובמה שהערנו שם.
  5. * ואם שבות דשבות מותרת על ידי יהודי או לא, עיין לוית חן סימן לה, שהביא דעות הפוסקים האחרונים בזה. וסיים שלדינא אפשר להקל בזה. (אמנם בפנה"ל (פרק ט) כתב שהיתר זה שייך רק במקום נדיר של צורך ודחק). ויש לדעת שגם הביה"ל (שמט, ד"ה ואפילו בכרמלית) הקל בשבות דשבות על ידי ישראל במקום מצווה.
  6. בסימן רעו כותב המשנ"ב ס"ק כה, שסומכים על בעל העיטור במקום מצווה של רבים (היינו בשעת הדחק) כגון שנקרע העירוב ויש מכשול לרבים בזה.
  7. וכן הסכימו עוד אחרונים, עיין בבן איש חי (שנה ב, פרשת וישלח, יז).
  8. נראה מדברי המשנ"ב כאן שהביא את מחלוקת המג"א והאליה רבה לגבי צורך הרבה, שאפילו צער הגוף לא הותר בו אלא איסורי דרבנן ולא איסורי תורה, וכדעת המג"א.