פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג | החלפת משכון עם גוי[עריכה]
◄ רבינו ירוחם: מותר להחליף משכון עם הגוי שאין זה כמשא ומתן. (ורק שיוציא הגוי את המשכון דרך מלבוש, (ואז גם ביהודי מותר)).
☜ כך פוסק שו"ע.
◄ מרדכי ואגודה: החלפת משכון נראית כמשא ומתן, אלא שאפשר להקל בשעת הדחק אם הגוי יחליף מעצמו.
☜ רמ"א: טוב שהגוי יטול מעצמו את המשכון ולא יגע בו היהודי (לא בישן ולא בחדש (משנ"ב)), שלא יהא כנושא ונותן.
א. במקום שיש חשש אלמות מותר להוציא בדרך הרגילה אם הגוי לא רוצה להוציא כדרך מלבוש (משנ"ב).
ב. אם הגוי מביא מעות ורוצה את המשכון שלו (ואינו מעוניין להחליף משכונות):
◄ למג"א ותוספת שבת: מותר.
◄ לאליה רבה: אסור, אם לא במקום הפסד.
☜ משנ"ב: במקום הפסד אפשר לסמוך על המג"א.
כשיהודי בא להחליף משכונו, מותר לגעת במשכונות (ולהחליפם) כיוון שנראה כמשאילו (משנ"ב).
אם היהודי אינו מאמין לגוי בנטילת המשכון, אסור ליהודי אחר להיות ערב עבורו משום "ממצוא חפציך" (משנ"ב).
הקדמה לדין מלאכת גוי (סעיפים ד- טז)[עריכה]
גוי שעשה מלאכה דאורייתא עבור יהודי, אסור לו להנות מהמלאכה בשבת עד כדי שיעשו (סעיף ו). לאחרים למוצאי שבת, לר"ת מותרים מיד ולרמב"ם ושו"ע בכדי שיעשו. (הראשונים נחלקו מדוע צריך לחכות בכדי שיעשו: שמא שיבקש מהגוי שיעשה מלאכתו בשבת (ר"ת) או שנמצא נהנה מהמלאכה שהגוי עשה בשבת (רש"י). (הרא"ש תלה את מחלוקת זו במחלוקת ר"ת ורמב"ם הנ"ל, ויש שחלקו עליו בזה).
באיסור דרבנן, אותו יהודי שנעשתה עבורו המלאכה אסור, ואחרים מותרים (גמרא). נחלקו הראשונים אם במוצאי שבת צריך כדי שיעשו או מותר מיד. שו"ע כתב בסתם את האוסרים ובי"א את המתירים (סעיף ח). באיסור העברה בכרמלית נחלקו האחרונים אם השו"ע מודה למתירים (סעיף טו).
ספק אסור עד כדי שיעשו (רי"ף ושו"ע ט, טז) ויש מתירים במוצאי שבת מיד, ובמלאכה דרבנן אפילו בשבת (רש"י). והאחרונים מקילים במוצאי שבת מיד (סעיף ט).
בפרהסיא אסור לו להנות מהמלאכה לעולם ולאחרים בכדי שיעשו (סעיף יד). ונחלקו הראשונים האם איסור זה שייך רק בענייני מת או בכל המלאכה. ומקילים בשעת צורך.
עשה הגוי מלאכה לעצמו מותר להנות ממנה בשבת. ואם יש חשש שמא ירבה בשביל היהודי אסור להנות ממנה בשבת (סעיף י). במלאכה שיש חשש שירבה, אלא שלא עשה בפני היהודי נחלקו הראשונים, ופסק השו"ע לאסור (סעיף יא), אך רק אם הגוי יודע שיהודי צריך את המלאכה (ביה"ל).
פת שאפה הגוי יכולה להיות אסורה מצד: מוקצה (סמ"ג) או נולד (בה"ג) או חשש שמא היהודי יבקש מהגוי לאפותת עבורו (תרומה וסמ"ג). ויש מי שלא חשש לכל זה (הרא"ש). שו"ע פסק להקל במקום מצווה, דחק או צורך (כדעת סמ"ק. סעיף ד).
דבר מוקצה (דברים מחוברים) וגוי עשה לעצמו לכו"ע אסור בו ביום ומותרים מיד במוצאי שבת (סעיף ה).
חלוקה הסעיפים על פי נושאים:
סעיפים ד – ה: גוי שעשה לצורך עצמו ויש חשש צדדי להנות מהמלאכה.
סעיפים ו- ז: גוי שעשה מלאכה דאורייתא עבור יהודי ודין ספק.
סעיפים ח- ט: גוי שעשה מלאכה מדרבנן עבור יהודי ודין ספק.
סעיפים י- יא: שמא ירבה בשביל היהודי.
סעיף יד: מלאכת פרהסיא.
סעיפים טו - טז: גוי שהביא חלילין למספד בשבת.