פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכה י
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף י | שמא ירבה בשבילו[עריכה]
המשנה (קכב.) אומרת שגוי שמילא מים לצורך בהמתו בשבת מותר לישראל להשתמש במים (למרות שהגוי הוציא מרה"י לרה"ר), אך אם מילא לצורך בהמת היהודי אסור. בברייתא מבואר שרק אם הגוי לא מכיר את היהודי מותר, אבל מכיר אותו, אסור, שמא ירבה בשבילו[1].
תוספות וטור (על פי הב"י): גוי שמילא מים לצורך בהמת היהודי לא רק שאסור לשתות את המים אלא כל השימוש במים נאסר.
טור: גוי שמילא לצורך היהודי אסור לאף יהודי להשתמש במים כיוון שהגוי עשה בהם מלאכה מהתורה (שהגוי הוציא מרה"י לרה"ר). (ויש מי שהתיר לאחרים גם במלאכה מהתורה (רבי יצחק בן מרן הלוי)).
תוספות, מרדכי, הגה"מ בשם סמ"ג, תרומה וטור: גוי שמילא מים מכרמלית לרה"ר, מותר לישראל אחר להנות מהמים כדין גוי שעשה מלאכה מדרבנן שמותר לישראל אחר (כדלעיל בסעיף ח).
☜ שו"ע: גוי שמילא לצורך עצמו והוא לא מכיר את היהודי מותר להשתמש במים. ואם מילא לצורך יהודי אסור להשתמש במים לשום שימוש, אפילו ישראל אחר (עד מוצ"ש כדי שיעשו (משנ"ב)). אבל מכרמלית לרה"ר מותר לישראל אחר.
אם הגוי מכיר את היהודי אסור אפילו אם עשה בשביל עצמו, ואפילו עשה שלא בפניו, אך אם הגוי אינו יודע שהיהודי צריך את המלאכה, מותר (ובס"ק סו מבואר שלדעת השו"ע אסור אפילו בכה"ג) (משנ"ב).
חש"ו שעשה בשביל עצמו מלאכה, מותר להנות ממנה כגוי שעשה לעצמו. ואף יותר מזה, שגם אם יודע שהגדול רוצה בזה מותר כיוון שאין חשש שמא ירבה. אך אם עשה עבור יהודי, אסור עד כדי שיעשו (ביה"ל).
❖ אם היהודי יכול היה לעשות בעצמו את המלאכה[עריכה]
◄ ר"ת: אם הגוי מילא מים מבור רה"י לרה"ר לצורך היהודי, מותר להנות מהם, כיוון שהיהודי היה יכול לרדת ולשתות בעצמו, אם היה רוצה (משמע שהתיר רק בדיעבד).
◄ כלבו (בדרכי משה): אפילו לכתחילה מותר לבקש מהגוי להביא לו מים, אם היה יכול בעצמו. (והמג"א כתב שלא מצא דבר זה בדברי הכלבו, והאחרונים תמהו על היתר זה (משנ"ב)).
◄ ר"י, רא"ש, ר"ן, הרב המגיד (והרמב"ם לדעתו): גם אם היהודי היה יכול אסור.
☜ רמ"א: יש מתירים להנות מהמים בדיעבד ויש מתירים לבקש לכתחילה מהגוי. ויש שמקילים לבקש לכתחילה בכרמלית או במקום שאין עירוב, וכן נהגו לבקש שכר או שאר דברים בכרמלית (ובד"מ משמע אף ברה"ר שלנו (משנ"ב)) או במקום שאין עירוב. ויש להחמיר, אך אין למחות בהם לצורך שבת או בשעת הדחק.
⤶ לדינא: העיקר כדעה הראשונה ואין להקל, אך לצורך מצווה או צורך גדול מותר[2]. ובמוצאי שבת מותרים מיד (דלא אהנו מעשיו כל כך (חיי אדם)).
הגבלות להתר (משנ"ב):
1. אסור לעשות שאר תשמישים שלא היה אפשר לעשות במים ללא מעשה הגוי (כגון לתת לבהמה לשתות ממים שהביא גוי מבור, שהרי הבהמה אינה יכולה לרדת לשתות, או להדיח כלים במים אלו).
2. אם הגוי הביא מים באיסור, אסור להשתמש בהם למרות שיש מים אחרים שאפשר להגיע אליהם בלי איסור.
3. אם בלתי אפשרי להגיע אל המים מטעם צדדי, כגון סכנת נפשות, אסור להנות מהם.
הרמ"א כתב במסקנת דבריו שראוי להחמיר כיוון שהתירו שבות דשבות רק במקום מצווה גמורה כמו יין לקידוש או תבשיל חם לסעודה (משנ"ב[3]*).
יש להזהר אף לדעת הרמ"א שלא יקבל מעות מהגוי על הבאת המאכל (מג"א), ואף יזהר שלא ייקח מידיו של הגוי את המאכל, ולא ייתן לידיו כלי, כדי שלא יעשה חלק ממעשה ההוצאה וההכנסה (אחרונים).
אפשר להקל בשעת צורך גדולה לבקש מהגוי להביא דרך כרמלית דברים שאי אפשר בלעדם אלא בדוחק קצת, אבל להביא מגדנות וכדומה, אפילו שזה לצורך עונג שבת, יש לאסור (משנ"ב).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וצ"ע, איך בסעיף ד' לגבי לחם לא חששו שמא ירבה בשבילו. ע"ש בהערה מה שכתבנו בזה.
- ↑ ובשער הציון מעיר, שלמרות שמשמע שאף הרמ"א הקל רק במקום מצווה או צורך, ומשמע מכך שהאחרונים שכתבו שירא שמים יחמיר כתבו זאת על דבריו, כל זה לכתחילה, אך בדיעבד, וכל שכן ברשות הרבים שלנו, יש להקל. ועיין בהערה 33 לדיון נוסף בדעה המקילה.
- ↑
* מתוך דברי המשנ"ב כאן (ס"ק ס) עולה שתבשיל חם לצורך סעודת שבת, נחשב לצרכי מצווה לעניין אמירה לגוי, נפק"מ בימינו למי שכבתה לו הפלטה וכדומה, עיין סימן שז, ה, ששם מקור הדין של אמירה לגוי לצורך מצווה.