פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכו ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח | טבילה בשבת[עריכה]
הגמרא בביצה (יז:) אוסרת להטביל כלים בשבת משום שנראה כמתקן כלי, אך מתירה לאדם לטבול בשבת, מפני שנראה כמיקר. ואף במים רעים לפעמים אדם טובל כדי לקרר את עצמו בימות החמה. ואף בימות הגשמים לפעמים אדם מלוכלך ונכנס למים לנקות עצמו ואינו נראה כמתקן כלי.
בית יוסף: אף בימות הגשמים מותר במים סרוחים, כי אדם מעדיף לרחוץ עצמו למרות שנשאר לו ריח רע מהמים, משום שכשמתנגב הריח עובר.
טור: מותר לאדם טמא לטבול בשבת.
☜ כך פוסק שו"ע.
כיוון שהמנהג בימינו שלא לרחוץ אפילו בצונן (עיין בסעיף הקודם), יפה עושות הנשים שלא טובלות כשזה לא בזמנן, כי ניכר שהן רוחצות בשביל טבילה ולא להקר[1] (משנ"ב).
❖ טבילת בעל קרי ותוספת קדושה[עריכה]
חז"ל (ביצה יח.) התירו לאדם לטבול בשבת כיוון שנראה כמיקר ולא כמתקן עצמו בטבילה.
◄ גר"א: אסור לבעל קרי לטבול בשבת. (משום שבזמננו התפשט המנהג שלא לרחוץ בצוננים כלל (משנ"ב בסעיף הקודם), ושוב נראה כמתקן. בפשטות הגר"א אוסר אפילו במי שנטמא בשבת ואפשר שהגר"א כן מודה במי שנטמא בשבת (ביה"ל)).
◄ שאר האחרונים: מותר לבעל קרי לטבול בשבת. (משום שהטבילה אינה מוכרחת בימינו שהרי מותר להתפלל וללמוד גם בלעדיה (ביה"ל)).
⤶ אין למחות ביד המקל. וכל שכן אם נטמא בשבת עצמה, וכך נתפשט המנהג[2] (משנ"ב).
הרוצה לטבול לתוספות קדושה ודאי שאינו נראה כמתקן כיוון שטבילתו היא חומרא שאינה חיוב (ובגמרא מפורש שאם הטבילה אינה חיוב מותרת היא ביו"ט). אמנם, כיוון שמהרי"ל כתב שטוב עושות הנשים שלא טובלות הנשים שלא בזמנן (משום חשש סחיטה), נראה שיש למנוע טבילה זו[3] (ביה"ל).