פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שכח י

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים שכח י


סעיף י | אמינות הרופא[עריכה]

הגמרא ביומא (פג.) אומרת שאם רופא אומר שצריך לתת ליהודי לאכול ביו"כ ורופא אומר שלא צריך שומעים לזה שאומר שצריך.

טור: גם חולי שאינו בחלל הגוף אם הרופאים אומרים שצריך, מחללים עליו שבת.

☜ שו"ע: כל מחלה שהרופאים אומרים שהיא מסוכנת מחללים עליה שבת. ואם יש ויכוח בין שני רופאים, שומעים לזה שאומר לחלל.

א. גם רופא גוי מומחה נאמן (משנ"ב).

ב. אם החולה אומר שהוא צריך והרופא אומר שלא צריך, אם החולה אומר שהוא מרגיש חולשה בגופו שומעים לחולה, אלא אם כן הרופא אומר שהתרופה תזיק לו (רדב"ז). וכל זה כשהחולה אומר שהוא מרגיש שהוא צריך תרופה מסוימת, אך אם המחלה ידועה לשניהם בשווה אלא שהחולה חושב שתרופה מסוימת תועיל לו יותר- שומעים לרופא (אא"כ זה יגרום לחולה פחדים שלא שומעים לו) (ביה"ל).

❖ אמינות למי שאינו מומחה[עריכה]

◄ רמב"ם ור"ן: מחללים רק על פי מומחים.

◄ טור בשם ר"י: גם אם אינו מומחה מחללים שבת על פיו, כי כל בני האדם מומחים קצת וספק נפשות להקל.

☜ כך פוסק שו"ע (בשם יש מי שאומר).

⤶ וטוב שיעשו על ידי גויים אם אפשר (משנ"ב).

רמ"א (בשם האיסור וההיתר): גויים שאינם מומחים לא שומעים להם. (כיוון שרק יהודים המצווים על שבת יחששו לחלל אותה, ודאי אומר בוודאות (משנ"ב)).

⤶ וכן עיקר להלכה (אליה רבה).

א. מי שאינו מומחה שומעים לו, ובתנאי שהוא אומר שהוא מכיר את המחלה הזו (משנ"ב).

❖ הצלה לנאנס לעשות עבירה[עריכה]

◄רשב"א: אם אונסים מישהו להשתמד, לא אומרים לאחרים לחלל שבת עליו, כי לא אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך.

☜ רמ"א: מי שכופים אותו לעבור עבירה גדולה לא מחללים בשבילו שבת.

◄תוספות: מצווה לחלל שבת עליו.

☜ כך פוסק שו"ע (שו, יד).

⤶ אין סתירה מדברי הרמ"א לשו"ע כי השו"ע מדבר על מישהו שעתיד להשתמד והרמ"א מדבר על עבירה אחת גדולה (משנ"ב שם).

  1. אם זה משלוש עבירות חמורות ויש חשש שהוא ימסור נפשו עליהם אפשר שצריך לחלל גם בדין הרמ"א (משנ"ב).