פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים שלה ה
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ה | ליקוט פירות שהתפזרו[עריכה]
הברייתא (קמג:) אומרת שאם התפזרו לאדם פירות בחצר יכול ללקט מעט מעט בידו, אך לא ילקט לתוך הסל או הקופה שלא יעשה כדרך שעושה בחול. (תוספות ורא"ש: לא גורסים 'מלקט מעט מעט ואוכל' אלא כשמותר ללקט אין צורך לאכול מיד).
הגמרא (קמב.) אומרת שאם יש לאדם פירות עם אבן בתוך כלכלה צריך להשליך את הפירות ואת האבן ואחר כך יאסוף את הפירות.
הראשונים מקשים סתירה בין הסוגיות, ומיישבים:
◄רבינו יונה: במקום אחד מותר ללקט, וכשהתפזר הילך והילך אסור.
◄רמב"ן: אם התפזרו בחצר שיש בה חול ואבנים אסור משום שזה כבורר[1] (משום שלוקח לאלתר אין בזה ממש בורר (משנ"ב)), אבל בתוך הבית אין איסור.
◄רשב"א: הביא את שני התירוצים.
☜ שו"ע: אם התפזרו לכאן ולכאן מותר ללקט אחד אחד ולאכול, ואם התפזרו במקום אחד מותר לתת הרבה לתוך הסל, אלא אם כן נפלו למקום עפר שמותר אחד אחד ואוכל.
שו"ע כתב שאם התפזרו מלקט אחד אחד ואוכל. אמנם לתוספות ורא"ש שהעתיק הבית יוסף, גם אם אינו אוכל מיד. הגר"א חולק ומתיר רק אם אוכל. וייתכן שגם השו"ע חזר בו והתיר רק אם אוכל. ולעניין ליקוט מתוך עפר שמותר אחד אחד, ודאי שמותר רק אם אוכל מיד (ביה"ל).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ והביא הבית יוסף בשם הסמ"ג בתחילה לחשוש באיסוף פירות משום מעמר. אך כתב שנית שמוכח מהגמרא בביצה (לג:) שאין מעמר אלא כשאוסף ממקום הגידול.