פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עא ב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ב[עריכה]
הא דמהני נאמנות בלא קנין, דוקא בשעת הלואה. אבל לאחר הלואה, ולא קנו מיניה, לא משתעבד (רמ"ה).
קנין בנאמנות: רמ"ה,שו"ע,ט"ז: צריך[1] (ובשעת הלוואה לא צריך).
ב"ח,ש"ך: דוקא בנאמנות כבי תרי אולם בנאמנות סתם מועיל ללא קנין אף שלא בשעת הלוואה. וכתבו שכן דעת הרי"ף. הרי"ף (סנהדרין ד,א) כתב לגבי קבלת דיין פסול בנאמנות שאם מקבל כבי תרי בקנין אינו יכול לחזור בו, כמוכח משבועות לגבי קבלת בעה"ד בנאמנות כבי תרי, והבין הש"ך מדבריו שדוקא בנאמנות כבי תרי צריך. הרא"ש (שם ג,ה) השיג וכתב שאי"צ כלל קנין אפי' בנאמנות כבי תרי. ובמרדכי מבאר הרי"ף שדוקא אם התנה אחר הלוואה צריך אך בשעת הלוואה אי"צ, ואולי הרא"ש הבין שהרי"ף עוסק בשעת הלוואה ולכן השיג אולם הש"ך מבאר שלפי הרא"ש אף לאחר הלוואה אי"צ קנין.
קצות סק"ז: לדעת השו"ע בסע' טו כתיבת הנאמנות בשטר מועילה כמו קנין ולדעת הרמ"א לא.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בסימן ע,ג פסק השו"ע לגבי "אל תפרעני אלא בעדים" (מקביל לנאמנות סתם) שאי"צ קנין, כיוון שיסוד החיוב הוא אנן סהדי שלא יפרע בלי עדים שמא ילעיזו עליו, וצ"ע מאי שנא נאמנות. ואולי דוקא כשדורש בפירוש שלא יפרענו בלי עדים יצא לעז משא"כ כשנותן נאמנות, שאז הרשהו לפורעו בלי עדים אלא שאמר שיהא עליו לקחת את הסיכון מבחינת הראיות. עוד צ"ע על הבנת הש"ך ברא"ש שבנאמנות אי"צ קנין אף לאחר שעת הלוואה, מאי שנא מאל תפרעני אלא בעדים, ששם הרא"ש חייב קנין.