פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עב א

סעיף א[עריכה]

המלוה על המשכון, צריך ליזהר שלא ישתמש בו, מפני שהוא כמו רבית^א (טור). ואם הלוה לעני על מרא וקרדום וכיוצא בו, ששכרו מרובה ואינו נפחת אלא מעט, יכול להשכירו שלא ברשות בעלים, ולגבות לו דמי השכירות בחובו (ב"מ פב,ב). ויש מי שאומר דדוקא לאחרים יכול להשכירם, אבל לא לעצמו, משום חשדא (טור). הגה: ודוקא שלא התנה עמו מתחלה, אבל אם התנה עם הלוה מתחלה, שרי^ב (ב"י). ועיין בי"ד סימן קס"ו וקע"ב. י"א דאין חילוק בין ספרים לשאר דברים, ואם למד בספרים שהלוה עליהם, מקרי שולח יד בפקדון. ויש מחלקין, משום דקסבר מצוה קעביד^ג (מרדכי פ' אלו מציאות שתי הדעות) ועיין בי"ד סימן קע"ב.

א. השתמשות במשכון: הסמ"ע כתב שהרי זה כמו ריבית אך לא ריבית ממש בגלל שלא התרבתה גוף ההלוואה. וכתב שלפי הרמב"ן והשו"ע ביו"ד קסו בדיעבד אם השתמש והחפץ אינו עומד להשכרה אינו צריך לשלם אפי' לצי"ש, אולם הש"ך כתב שלדברי הרמב"ם שם לצי"ש צריך לשלם.

ב. להשכיר לעצמו: טור,שו"ע: כתבו מסברא שאינו רשאי להשכיר לעצמו. הטור דימה זאת לדברי הגמ' בב"ב ח,ב שאין לגבאי צדקה לפרוט לעצמו.

ב"י,רמ"א: דוקא כשלא התנה עימו מתחילה. הב"י הקשה מב"מ פב,ב שרש"י ביאר שמלווה הצריך למשכון הכוונה שמשתמש בעצמו ומנכה מן החוב, ותירץ שיש לחלק ששם התנה מראש עם הלווה שישתמש במשכון ולכן אין חשד, כי מי שיודע שזהו משכון גם יודע שהרשה לו להשתמש.

ש"ך: לא מועיל להתנות, כיוון שיתכן שלא ידע הרואה מהתנאי. הש"ך תירץ את הטור שרש"י לא עוסק בענין חשד אלא רק בענין האם הוא מוגדר ש"ח או ש"ש.

ב"ח: רשאי להשכיר לעצמו. ונימק שהריהו משיב אבידה, ובאבידה כתבו ר"י והרא"ש שיכול לשום דמיהם ולמוכרם לעצמו לפי שבגלל שהוא משיב אבידה לא חושדים אותו. הש"ך דחה ששם כבר השיב במה שהכניסם לביתו והודה שזו אבידה וא"כ כבר אין לחושדו, אך כאן ההשבה היא ההשכרה ובעצם ההשכרה יש לחושדו שמשכיר לעצמו בפחות.

ג. ספרים: ראב"ן: אין חילוק בין ספרים לשאר דברים, והלומד בהם הריהו שולח יד.

ראבי"ה: יש חילוק. אמנם לכתחילה אין להשתמש גם בספרים בלי לנכות מהחוב, אך בדיעבד אם השתמש אינו נחשב שולח יד, כיוון שסבר "מצווה קעביד".

מהרי"ל,אגור: יש חילוק, ואפילו לכתחילה אפשר להשתמש בספרים בלי לנכות מהחוב.

רמ"א: י"א שאין חילוק ונחשב שולח יד וי"א שיש. הרמ"א ביו"ד כתב שיש מתירין ומשמע אף לכתחילה. הסמ"ע הבין שכוונת הרמ"א שם לדעת ראבי"ה, ותמה שלא ציין שרק בדיעבד כשר. אולם הש"ך ביאר שכוונתו לדעת המהרי"ל והאגור, ולדעתם מותר להשתמש אף לכתחילה.

כתב הסמ"ע שאמנם הרמ"א בסי' רצב כתב שהמפקיד ספרים ביד ת"ח רשאי לקרות בהם, אך זה דוקא בפקדון משא"כ במשכון שיש חשד ריבית, ואף בפקדון מותר דוקא לת"ח משום שודאי הפקיד אצלו על דעת כן, וכשלא הפקיד אצלו אסור ללכת לביתו ולהשתמש. והוסיף הש"ך שבתפילין מותר אף ללכת לביתו ולהשתמש, ונפק"מ גם לגבי משכון, שאמנם לראב"ן ולראבי"ה אסור לכתחילה משום חשד ריבית, אך מ"מ בדיעבד אינו נחשב שולח יד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.