פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עב ג
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ג[עריכה]
המלוה על המשכון, וחזר המלוה והפקידו ללוה, ונגנב או נאבד, חייב המלוה, אע"פ שביד הלוה אבד, כיון דבתורת פקדון נתנו לו, אכתי ברשותא דמלוה קאי, ומזה הטעם אם ראובן לוה מעות משמעון על בגדי אשתוא, וחזר והשאילן לו עד לאחר המועד, ומת במועד, ומאימת המושל מסרה את אשר לה לשמעון, וגם הבגדים ההם, ואחר כך החזיר לה שמעון הכל חוץ מאותם בגדים, הדין עם שמעון, כיון שבתורת שאלה באו ליד ראובן עדיין הם ברשות שמעון (הגמ"ר). הגה: ראובן שנתן לשמעון משכון למשכנו אצל עובד כוכבים, ושמעון נתן משכון אחר לעובד כוכבים ועכב משכון של ראובן בידו, נעשה עליו שומר כאלו הלוהו עליו (מהר"מ פאדוואה סי' נ"ט).
מלווה שהפקיד המשכון ביד הלווה: הגמ"ר: הביא שתי דעות, י"א שאם אבד חייב המלווה וי"א שפטור.
שו"ע,ש"ך: פסקו שהמלווה חייב. הש"ך ביאר שהמחלוקת היא אליבא דמ"ד כרבה שעקרונית הוא ש"ח אלא שכנגד המעות הוא ש"ש, ואז יש לומר שאם הפקיד בידו את המשכון חוזר להיות ש"ח בגלל שהריהו ש"ש מטעם שנהנה בכך שאינו צריך לרדוף אחר מעותיו, אך אם מפקיד בידו המשכון שוב עליו לטרוח ולרדוף אחר מעותיו, אולם אליבא דרב יוסף לכו"ע הריהו ש"ש מכיוון שהטעם הוא שנהנה בפרוטה שלא צריך לתת לעני, ומכיוון שנהנה בשעת ההלוואה כבר נעשה ש"ש עד שיחזירו לגמרי לבעליו[1]. ואמנם הרמ"א פסק מספק כרבה, אולם כאן הלווה הוא המוחזק, וא"כ מספק הוא נפטר.
ב"ח: פסק שהמלווה פטור.
א. משכון בגדי אשתו: בתשובת רשב"א כתב שיכול בעל למשכן בגדי אשתו שלא מרצונה, והש"ך חילק ע"פ תשובת רשב"א נוספת שהיינו דוקא בבגדי אשתו שעשה לה הבעל אך בגדים שהכניסה לו אינו יכול למכור ולמשכן. הסמ"ע הסביר שדברי השו"ע כאן שמדובר שהחזירה את הבגדים למלווה הם בדוקא, משום שאחרת היתה יכולה לטעון שמשכן שלא ברצונה והיתה נאמנת במיגו. הש"ך כתב שיש להעמיד את דברי הסמ"ע בבגדים שהכניסה לו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ השכר שקיבל בתחילה עושהו לש"ש גם על כל ההמשך, כשומר שקיבל פרוטה בתחילת השמירה. אולם ההנאה שאינו צריך לרדוף אחר מעותיו אינה מועילה לו עבור ההמשך, מכיוון שההנאה שייכת רק בסוף בעת שצריך לרדוף אחר מעותיו, ומכיוון שהוא נאלץ לרדוף נמצא שלא היתה לו שום הנאה אפילו בתחילה.