פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עב יב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יב[עריכה]
אמר הלוה: סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה. הגה: ומיירי שאבדו בפשיעה, למאן דאמר דלא הוי עליו אלא שומר חנם (טור), והמלוה אומר שלא היה שוה אלא סלע, אם הלוה מאמינו שנאבד, או שיש לו עדים שנאבד, נשבע המלוה היסת, ונפטר. ואם אין הלוה מאמינו שנאבד, וגם אין לו עדים שנאבד, נשבע המלוה שאינו ברשותו, ומגלגל עליו שלא היה שוה יותר ממה שהלוהו. ואם המלוה מודה במקצת, שאמר הלוה: סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, ואמר המלוה שלא היה שוה אלא חמשה דינרים, משלם לו הדינר שמודה, וישבע שלא היה שוה יותר מחמשה דינרים, וכולל בשבועתו שאינו ברשותו, אם אינו מאמינו שנאבד וגם אין לו עדים שנאבד (גמ' שם). ואם אמר לו: הילך מה שהוא שוה יותר ממה שהלויתיך, או שאמר: היה לי בידך בכדי שהיה שוה יותר על החוב, הרי זה נשבע היסת, ונפטר, אם זה מאמינו שנאבד או אם יש לו עדים שנאבד (ר"י מיגש). אמר הלוה: סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והמלוה אומר: איני יודע כמה היה שוה, ישבע המלוה שאינו ברשותו, ויכלול בשבועתו שאינו יודע שהיה שוה יותר מדמי החוב, ויפטר. ואם יש עדים שנאבד, או שהלוה מאמינו, נשבע היסת שאינו יודע שהיה שוה יותר מדמי החוב, ויפטרא. ואם השיב: אני יודע שהיה שוה יותר מדמי החוב ואיני יודע כמה, הוה ליה מחויב שבועה ואינו יכול לישבע, ומשלם לו סלע. ואם רצה המלוה, מחרים סתם על מי שטוען שקרב (רמב"ם). אם שניהם תובעים זה את זה, שאמר הלוה: סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה, והמלוה אומר שלא היה שוה אלא שקל, נשבע הלוה היסת שלא היה שוה פחות מסלע, והמלוה נשבע שאינו ברשותו, ויכלול בשבועתו שלא היה שוה יותר מסלע. ואם היה הלוה מאמינו שנאבד, או שיש לו עדים, גם הוא לא ישבע אלא היסת שלא היה שוה יותר מסלע (רי"ף).
א. מלווה הטוען שאינו יודע כמה היה שווה המשכון:
הרמב"ם והשו"ע פסקו שנשבע היסת ונפטר (במקרה שאין עליו גלגול שבועה). הש"ך הקשה מדוע איננו אומרים שישבע הלווה ויטול הרי נפסק בסי' צ,י שעשו תקנת נגזל בנפקד אפי' כשהשומר אינו מודה במקצת. ותירץ שדוקא במפקיד תיקנו כן כדי שיהא הנפקד נזהר בשמירתו, אולם במלווה על משכון הריהו כבר נזהר כדי שלא יפסיד הלוואתו. עיין בסיכום על סימן עג,טו שבמקרה שמכר את המשכון שלא בשומא, לדעת הסמ"ע והט"ז עשו תקנת נגזל כיוון שפשע בידיים, וכן פשט השו"ע, אמנם הש"ך מבאר שגם שם לא עשו.
ב. מלווה אינו יודע אך מו"ב: הר"י מיגש, הרמב"ם והשו"ע פסקו שמשאיל"מ, ולדעת הראב"ד אינו מחוייב שבועה ופטור משום שהלווה אינו טוען ברי שהמלווה יודע כמה היה שווה. הש"ך מבאר שלדעת הראב"ד אומרים משאיל"מ רק כשהו"ל למידע שאז נראית טענתו כרמאות, או לחילופין כשהתובע טוען ברי שהנתבע יודע. והקשה על הרא"ש והטור בסימן רחצ ועל הרמ"א בסי' שפח שפסקו כראב"ד ואילו כאן לא השיגו. ויישב שלדעתם דוקא כשהפקדון בתוך שק אין הנפקד מדקדק לדעת מה יש בשק, משא"כ אצלנו שהדבר הממושכן אינו בשק וא"כ הו"ל למידע. הש"ך עצמו מכריע להלכה שגם בפקדון וגם במשכון אומרים משאיל"מ אא"כ התובע מודה (או שידוע לכל) שהנתבע אינו יודע.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.