פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עג יד

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עג יד

סעיף יד[עריכה]

יש מי שאומר שאע"פ שעבר זמן הלואה, צריך להמתין מלמכור המשכון שלשים יום אחר תביעה (שו"ת רא"ש). הגה: ואין צריך לתובעו בב"ד, רק יתבענו בפני עדים שיפרענו, ואח"כ יעכבנו ל' יום וימכרנו. ואפילו אם תבעו רק בינו לבינו, מהני, אם הלוה מודה בכך (ד"ע לישב תשובות הרא"ש [צ, ד; צ, ז] דסתרי אהדדי). וי"א דבמקום שהמנהג שהמלוה לעו"ג לא יוכל למוכרו בפחות משנה, דנין גם כן בישראל שהלוה לחבירו על המשכון, דאזלינן בזה אחר המנהג^א. (מרדכי פ' הגוזל בתרא) מי שנתן משכון לצדקה בעד מה שחייב, הגבאי יכול למכרו, כדין ההדיוט שמלוה על המשכון (מהרי"ק שורש קצ"ג).

המתנת שלושים יום: סמ"ע – לכאורה נראה שדוקא בסתם מלווה צריך לחכות שלושים יום משעת תביעה, אולם בקבעו זמן יכול למכור מיד בסוף הזמן, אולם לפי פסיקת הטור בסימן ק, שגם בקובע זמן ותובעו בסוף זמנו נותנים לו עוד שלושים יום, יש לומר שהוא הדין כאן, ומציין הסמ"ע שהשו"ע בסימן ק,ב כתב את דינו של הטור בלשון מחלוקת.

א. דינא דמלכותא: רמ"א בשם מרדכי: במקום שהמנהג לא למוכרו לפני שעוברת שנה אין למוכרו לפני שעוברת שנה.

ש"ך: במקרה זה לא הולכים אחר דינא דמלכותא, והמרדכי כתב רק שאחר שנה יכול למכור אפי' אם לא תבעו, משום שכך דינא דמלכותא, ודברי הרמ"א צ"ע. הש"ך כותב שלדעת חלק מהראשונים אומרים דינא דמלכותא רק בעניני מיסים ולא בענינים שבין אדם לחברו (כ"כ המהרי"ק, וכן ביאר המ"מ ברמב"ם שפסק כל"ק בשטרות העולים בערכאות, והשו"ע פסק כרמב"ם), ואמנם הרמ"א בסי' שסט כתב שאומרים גם בכל דבר שהוא לתקנת בני המדינה, אך דבריו צ"ע כי מקורו שם מתשו' הרשב"א והרשב"א לא הזכיר טעם זה (עיין ר"ן בגיטין ד,א שסובר כטעם זה), וגם אם נקבל את דבריו שם, זה דוקא במקום שאין הדין מפורש אצלנו להפך (הש"ך מסביר כך גם את דברי הר"ן שכתב שאומרים זאת רק במה שהוא עושה מחוקי המלך ולא במה שעושה שלא כדין^[1]), וכך גם במקרה שבמרדכי לא מפורש אצלנו להפך^[2]. לגבי קניית קרקעות מעכו"ם שקונים רק בשטר ולא בחזקה (ב"ב נה,ב; שו"ע קצד,ב) מיישב הש"ך שכיוון שהקרקע של עכו"ם אומרים שהישראל סמך על דיניהם, ולגבי שטרי מתנות העולים בערכאות (גיטין י,ב; שו"ע סח,א) מיישב שכיוון שהשטרות נעשו בערכאותיהם על דינא דמלכותא סמך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]