פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עה יט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יט[עריכה]
טענו: איני יודע כמה הלויתיך אבל לפחות הלויתיך שתי כסף ופרוטה, או שטענו מנה והלוה אומר: אמת לויתי ממך ואיני יודע כמה יש לבית דין לחקור ולשאול לו: אף על פי שאינך יודע הסכום אתה יודע לכל הפחות שאתה חייב לו פרוטה, ואם הודה הרי הודה במקצת ומתוך שאינו יכול לישבע, משלם. ודוקא שטענו דבר שהוא אמוד בוא. ומחרים סתם על מי שלקח מה שאינו חייב לו. ואם אומר: אפילו בפחות משוה פרוטה איני יודע בודאי, הרי זה נשבע היסת ונפטר מדיני אדם. ויש אומרים שאפילו לא שאלוהו בית דין חייב לשלם, שהרי אין הודאתו פחות משוה פרוטהב (בעה"ת).
א. כשאינו אמוד: ש"ך – מסתפק אם כשטענו דבר שאינו אמוד בו הריהו כפרן ואין כאן תביעה כלל, או שעכ"פ על הסכום שהוא אמוד בו מחייבים את הנתבע לישבע ומשאיל"מ, ומסיק שנראה שהנתבע חייב. ובסי' רחצ לענין פקדון, פשוט שכיוון שהמפקיד אינו אמוד בחפץ זה אין כאן תביעה כלל.
ב. כשלא שאלוהו: ש"ך - הדעה השנייה המחייבת אף אם לא שאלוהו, היא דעת הרמב"ן שלמד כן מהר"י מיגש ומהרמב"ם, וכן דעת הרמב"ם והשו"ע בסי' רצב,יד, וכן נראה עיקר.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.