פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עז ז

סעיף ז[עריכה]

אחד שלוה משנים, ומחל אחד מהם כל החוב, אין חלק חבירו מחול (שו"ת הרשב"א). הגה: אפילו שניהם כתובים בשטר אחד^א (תשובת הרשב"א אלף פ"ז). נתפשר הלוה עם אחד מהם, לא יוכל השני לומר: כבר הודית שאתה חייב לנו ותתפשר עמי גם כן, כי יוכל הנתבע לטעון: לזה ויתרתי, ונגדך איני מוותר (ת"ה סימן שנ"א) (ע' לקמן סי' קע"ו סעיף ל"א).

א. כששניהם כתובים בשטר: הש"ך השיג על הרמ"א, שהרשב"א עוסק במקרה שזה שמחל אינו כתוב בשטר, אך אם גם הוא כתוב בשטר הוא יכול למחול, כי כל מה ששותף אחד עושה הוי כאילו שניהם עושים, אלא שהוא יצטרך לשלם לשותף מכיסו את מה שהפסידו. למד זאת מתשו' מהר"ם שבמרדכי^[1] (נפסקה בשו"ע קעו,מב), שאם שר אנסו למחול פטור, ואם מחל מדעתו חייב לשותפו. אולם התומים והנתיבות סוברים כרמ"א, שאין כח לשותף להזיק ולהפסיד. ובהגהות אמרי ברוך כתב שבמקום שיש טעם הנראה לעיניים שזו טובת השותפות, כגון שמתפשר עם אלם, יש כח למחול.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]