פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט עז ט

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט עז ט

סעיף ט[עריכה]

שנים שהלוו או הפקידו לאחד, ובא אחד מהם ליטול חלקו, אין שומעין לו עד שיבא חבירו^א (ירושלמי ע"פ הרא"ש והר"ן). אבל אם חבירו בעיר, ושמע ולא בא, צריך ליתן לזה התובע הכל (ע"פ כתובות צד,א). ואם טען שאינו רוצה לתת לו אלא חלקו, אבל חלק שותפו יתן ביד בית דין, הרשות בידו^ב (בעה"ת). הגה: וכל זה בשנים שהפקידו ביחד, אבל מי שהפקיד ביד אחד, ומת, והיו לו ב' בנים, ובא אחד מהן, נותנין לו חלקו^ג (תשובת הרשב"א סי' אלף ק"ב). (ועיין לקמן סימן רצ"ט מאלו הדינין).

א. שניים שהלוו:

ירושלמי שבועות: וכחש בעמיתו - לכשיצא בדין בשבועה, פרט למכחש לאחד מהשותפין. אמר רבי יוסי: הדא אמרה, שנים שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין ערבאין ואחראין זה לזה, ערבאין ואחראין זה לזה הם.

פי' הרא"ש^[1] והר"ן^[2]: הלווה משניים ובא אחד מהם לתובעו, אינו רשאי לתת לו לבדו אלא רק לשני המלווים ביחד, וכשבא אחד אין הודאתו מחייבתו, ולכן אינו מתחייב בשבועתו. ומכך למד ר' יוסי, שבשניים שלוו מאחד יכול לגבות מאחד מהם את הכל, כיוון שהם ערבים זה לזה – מכך שכשלווה משניים אין יכול האחד לדרוש אפילו את החצי שלו, מוכח שהם מוגדרים כשותפים שלכל אחד מהם יש שייכות בכל, וא"כ גם שניים שלוו ביחד מוגדרים כשותפים, ולכן איננו אומרים שיכול לגבות רק חצי מכל אחד אלא אפשר לגבות מאחד מהם את הכל^[3]. הש"ך בסי' קכב,ט מסייג שכשחלק כל שותף ידוע, יכול כל אחד מהם לתבוע (בכך מיישב סתירה מהשו"ע שם. ואילו הסמ"ע חילק ששותף יכול לדון אך לא לקחת).

פי' הר"א אב"ד^[4] והרשב"א^[5]: מדברי הגמ' "פרט למכחש לאחד מהשותפין" משמע ששייך כיחוש במקרה זה, דהיינו, שאם בא אחד מהמלווים לגבות צריך לתת לו. ומכך למד ר' יוסי שהריהם כשותפים, וכ"א מהם יכול לייצג את השותפות, וא"כ אחד שהלווה לשניים יכול לגבות הכל מאחד מהם.

ר' אפרים: הבבלי חלוק על הירושלמי, כי בבבלי משמע ששניים שהלוו, כ"א יכול לתבוע את חלקו או את הכל^[6].

שו"ע: פסק כרא"ש, ולפיכך פסק בשניים שהלוו שצריכים לגבות ביחד. ולגבי שניים שלוו, פסק בסע' א שהמלווה יכול לגבות מאחד את הכל. ועיין ברמ"א בסע' הבא שמ"מ אם הלוו יחד בשטר יכול לתבוע גם את חלק חברו. ובפי' הש"ך לרמ"א, כתב שגם לפי הרא"ש והר"ן, במקרה שידוע כמה היה חלקו של כל אחד מהם בהלוואה, רשאי לתבוע את חלקו (אך לא את חלק חברו).

לדון על חלקו: שו"ע סי' קכב: אחד מהשותפים יכול לתבוע.

קשה – בסעיפנו נאמר שאינו יכול.

סמ"ע: אמנם אינו יכול להכריחו לתת לו חלקו, אך צריך לדון עימו.

ש"ך: שם מדובר שחלקו ידוע ולכן יכול לדון עימו ואף להכריחו לתת את חלקו, וכאן שאין חלקו ידוע אינו יכול אפי' להכריחו לדון עימו (כיוון שאפי' אם יתחייב לא יצטרך לתת לו).

ב. לתת לבי"ד: שו"ע: פסק ע"פ בעה"ת שאפי' כשהשני בעיר, רשאי הלווה לומר שאת חלק השני יתן לבי"ד ולא ללווה שתובע.

ש"ך: בבעה"ת יש לכאורה סתירה, והיישוב הוא שעל המקרה שבסי' קכב כתב שיכול לתת לבי"ד, משום ששם מדובר בידוע כמה היה חלקו של כל אחד בהלוואה (כפי שיבואר לקמן), ומה שכתב שנותן לתובע הכל מדובר כמו אצלנו בלא ידוע, ולכן כשהשני בעיר צריך לתת לתובע הכל, ואינו יכול לתת לבי"ד. ומבאר שהנפק"מ היא שאם נתן לו הכל, שוב לא יכול חברו לתובעו, כיוון שהיה בעיר.

ג. בני המפקיד: רמ"א: הביא את דברי הרשב"א מסי' אלף קב שיכול כל אחד מהם לתבוע את חלקו, וכותב הרמ"א שיש חילוק בין מקרה שהשניים הלוו בעצמם שאז יכולים לתבוע רק ביחד, למקרה שאביהם הלווה, שאז כל אח יכול לתבוע לבדו.

ש"ך: שואל מה הסברא לחלק, ומקשה שאין ראיה מהרשב"א, כיוון שהרשב"א לשיטתו^[7], שסובר שאפילו בשניים שהלוו יכול כל אחד לתבוע לבדו, ולא רק שיכול לתבוע את חלקו אלא אפילו את חלק חברו (פי' את הירושלמי כר"א אב"ד). מ"מ הש"ך פוסק ומבאר את חילוקו של הרמ"א, שבשניים שהלוו מדובר שלא ידוע לו איזה חלק מההלוואה נתן כל אחד, ולכן לא יכול המלווה לתובעו לבדו, משא"כ ביורשים שידוע שיש לכל אחד חצי, ולכן יכול היורש לתבוע חלקו. ואכן גם בשותפים שהלוו, אם ידוע כמה נתן כל אחד מהם, יכולים לתבוע כל אחד חלקו.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]