פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ע א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט ע א

סעיף א[עריכה]

אסור להלוות בלא עדים, ואפילו לתלמיד חכם (ב"מ עה,ב), אלא אם כן הלוהו על המשכון. והמלוה בשטר משובח יותר (רמב"ם). וכל המלוה בלא עדים, עובר משום לפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד), וגורם קללה לעצמו (גמ' שם). המלוה את חבירו בעדים, בלא קנין ובלא שטר, אין צריך לפרעו בעדים, אלא נאמן בשבועת היסת, לומר: פרעתיך (כרב פפא בשבועות מא,ב). הגה: אבל אם קבל קנין, אפילו בלא שטר, לא יוכל לומר: פרעתי, דהוי כשטר, דכל קנין לכתיבה עומד (ב"י בשם התרומות בשער כ"ה ומרדכי פ"ק דכתובות אות קלט). ויש חולקין^א (שם במרדכי) ועיין לעיל סי' ל"ט סעיף ה'. וכל מקום שנאמן לומר: פרעתי, נאמן לומר: מחלת לי, אעפ"י שמחילה טענה גרועה היא (מרדכי פ' השותפין).

לפני עיוור: פלפולא חריפתא: כתב ליישב המנהג שאין מדקדקים בזה ומלוים מעות אף בלא עדים, משום שסוברים שר"ל חולק על רב וסובר שאין בזה משום לפני עור, לפי שלא אסרה התורה אלא אם נותן לפניו את המכשול באותה שעה שהעיור עלול להיכשל בו, וכן רבינא שלא רצה להלוות לרב אשי בלא עדים לא אמר שמתירא מפני לפני עור, אלא אמר שאינו רוצה לגרום קללה לעצמו.

מהר"ם שי"ף,שרידי אש^[1]: השיגו על דבריו, וכתב השרידי אש שכל הראשונים והרמב"ם כתבו שהמלוה בלא עדים עובר בלפני עור, וגם גורם קללה לעצמו.

במה מכשילו: רש"י פירש שעולה על רוחו של לווה לכפור. הלחם משנה מקשה שא"כ אף אם ילוונו בעדים עובר שהרי יטען פרעתיו והמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, ומתרץ שאין כוונת רש"י שברשעות יעשה כן דאטו ברשיעי עסקינן אלא אנו חוששים שאם לא ילוונו בעדים ישכח הלווה שהלווהו וישבע, וכן מבואר בנתיבות בחידושים ואילו הט"ז מפרש כפשט רש"י.

האם עובר מהתורה? ציץ אליעזר^[2]: בספק לפני עיוור לא עוברים מהתורה (ע"פ ריטב"א), ולכן יש לבאר שאצלנו עובר רק מדרבנן ובמקום שיש רגליים לדבר אסרו חכמים. אמנם זה קצת דחוק כי מלשון הגמ' והרמב"ם משמע יותר שעובר מהתורה. ועוי"ל שכאן ברור שישכח ויכפור ולכן עובר מהתורה ועוי"ל שכאן עובר מהתורה למרות שזהו רק ספק, ויש לחלק שדוקא כשהמכשיל ממציא לנכשל רק מהות החפץ שיוכל הנכשל לעשות בו ועל ידו את העבירה, אבל אינו מכשילו בגוף עשיית העבירה, בזה אומרים שבספק אינו עובר, משא"כ כשגוף עשיית העבירה בא כתוצאה ישרה מהמכשיל ובלעדו לא היה בא הרצון לנכשל לעבור העבירה, אז עובר בלפ"ע אפי' בספק, כיוון שיש לעבירה קשר ישיר למכשיל שהביאו לעצם החלטת הרצון לעשיית גוף העבירה.

א. קנין בלא שטר: המרדכי והרמ"א כאן הביאו שתי דעות לגבי השאלה אם נאמן לטעון פרעתי (המרדכי כתב שמשערי הרי"ף מוכח שאינו נאמן וראבי"ה רפיא בידיה), והרמ"א בסי' עה,ד והש"ך כאן פסקו כדעה הראשונה שאינו נאמן, ובפשטות כן גם דעת השו"ע בסי' פז,לא. והסמ"ע הבין שהשו"ע בסי' פז לא הכריע, שלא כהבנת ש"ך.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]