פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט ע ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
אמר לו: אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, ואמר לו: פרעתיך בפני אחרים, אם באו אותם אחרים והעידו שפרעו בפניהם, פטור. (מיהו המלוה יוכל לומר שעל חוב אחר קבלםא, אף על פי שפרעו בעדים, הואיל ולא פרעו בפני פלוני ופלוני שאמר) (מרדכי פרק הדיינים). ואם מתו או הלכו למדינת הים, אינו נאמן (רמב"ם,רא"ש). ואם אמר: פרעתיך בפני פלוני ופלוני שייחדת ומתו או הלכו למדינת הים, נאמן בשבועה, שהרי אמר שקיים תנאו (רמב"ם). ואם מודה שלא פרעו, אלא שאומר: לא אפרעך עד שיבא פלוני ופלוני שיחדת לי ואפרעך בפניהם, אין שומעין לו, אלא פורעו בבית דין וכותבין לו שפרעו בפניהם (טור).
אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני:
שבועות מא,ב: ההוא דא"ל לחבריה: כי פרעתין - פרעין לי באפי ראובן ושמעון, אזל ופרעיה באפי תרי מעלמא, אמר אביי: באפי בי תרי אמר ליה, באפי בי תרי פרעיה. אמר ליה רבא: להכי קאמר ליה באפי ראובן ושמעון, כי היכי דלא נדחייה.
ר"ח,רמב"ם,רא"ש: מדובר שאומר שהעדים הלכו למד"ה, אך אם מביא את העדים הריהם נאמנים. אמנם אפשר להתנות כמבואר בהמשך הגמרא ("הימניה כבי תרי"), אך במקרה זה כוונת המלווה היתה רק שלא יוכל להשתמט ולומר שפרע בפני עדים שהלכו למד"ה, ולכן דרש עדים מסויימים, אך גם עדים אחרים יועילו אם הם יבואו ויעידו בפועל.
רש"י,רי"ף: אף כשמביאם אינם נאמנים כיוון שהתנו כן. הש"ך כותב שלדעתם מדובר שעשו קנין או שהתנו כן בשעת ההלוואה, כפי שהם סוברים לגבי "הימניה כבי תרי".
שו"ע: פסק כרמב"ם וכרא"ש שאם יבואו העדים נאמנים.
ש"ך: אם המלווה תפס יכול לומר קים לי כרי"ף, אמנם דוקא כשטוען סיטראי, אך אם טוען להד"ם כו"ע מודים שאין המלווה נאמן. פסק כן לפי שכן גם דעת ר"י מיגש, הראב"ד, בעה"מ, הרמב"ן וראשונים נוספים, וכן משמע מפשט הגמרא שלא הזכירה שמדובר שהלכו למד"ה, וכן כיוון שהעיקר כגירסת הרי"ף לעיל שהטוען פרעתי בפני עדים והלכו למד"ה אינו נאמן, אם כן אם היה מדובר כאן שהלכו למד"ה לא היתה צריכה הגמרא לנמק שאינו נאמן משום שהאמין רק את ראובן ושמעון. הראב"ד ביאר שמדובר דוקא בטוען סיטראי, והסבירו הש"ך שאמנם האמינו לפסול את כל העדים (מלבד ראובן ושמעון) שיעידו על פרעון זה אך לא לפוסלם לכל הענינים שביניהם, וא"כ יוכל לחזור ולפורעו כעת בבי"ד ואז העדים יוכלו להעיד שנתן לו כסף נוסף בפעם אחרת וכך יוכל לתובעו בחזרה, ואפוכי מטרתא למה לי.
אם הודה המלווה בפני עדים שנפרע: בעה"מ: אינם נאמנים, כמו שאינם נאמנים לומר שבפניהם נפרע (לפי הרי"ף).
רמב"ן,ש"ך: נאמנים, דוקא על עדות על פרעון לא האמינם משא"כ עדות על הודאה. ש"ך – א"א לומר קים לי כבעה"מ כיוון שבלא"ה הרבה חולקים על הרי"ף אפילו במעידים שבפניהם נפרע. ואמנם לגבי הימניה כבי תרי סובר הש"ך שדברי השו"ע בסימן עא,ג שהעדים נאמנים צ"ע, אך יש לחלק בין המקרים.
לדעת ר"ח, רא"ש, רמב"ם והשו"ע לעיל ודאי שנאמנים.
אם מביא עדים שפרעו בפני פלוני ופלוני שהלכו למד"ה: בעה"ת: תלוי במחלוקת בעה"מ והרמב"ן לגבי הודה המלווה בפניהם שנפרע.
ש"ך: כאן לכו"ע נאמנים משום שקיים תנאו.
לדעת ר"ח, רא"ש, רמב"ם והשו"ע לעיל ודאי שנאמנים.
אל תפרעני אלא בפני ת"ח: ש"ג: אם יפרע בפני אחרים אינם נאמנים. יש לחלק בין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני, שאז נאמנים כדעת הרמב"ם, לאל תפרעני אלא בפני ת"ח שאז אינם נאמנים, כיוון שכאן ודאי כוונתו היתה להתנות שעמי ארצות אינם נאמנים.
ש"ך: מדברי שאר הפוסקים משמע שאינם מחלקים בכך.
א. סיטראי: ש"ך – דברי הרמ"א צ"ע כיוון שמשמע מדבריו שאפילו אם מעידים בפרוש שפרעו על חוב זה נאמן המלווה לטעון סיטראי בגלל שהאמינו, וקשה כי זה נכון דוקא לשיטת הרי"ף והראב"ד, אך לדעת הרמב"ם והשו"ע לא היתה בכוונת התנאי לפסול שום עדות. ואף אם הרמ"א עוסק בעדים המעידים סתם שפרעו, מ"מ קשה מנ"ל שבכך מודה הרמב"ם, הרי יתכן שהמרדכי כתב זאת דוקא אליבא דשיטת הרי"ף.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.