פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
יש מי שאומר שאם התובע תופס ממון הנתבע בשעת הודאתו כנגד המנה שהוא מודה לו בו, אף על פי שיש עדים שהוא ממונו של זה הנתבע, שוב אינו יכול לטעון טענת השטאה (בעה"ת).
היה בידי התובע ממון אחר של הנתבע עוד קודם ההודאה:
ב"ח,סמ"ע: גם במקרה זה אינו יכול לטעון ששיטה, כיוון שכשממונו בידי חברו אין לו לשטות.
ע"ש,ש"ך: דוקא כשתופס בשעת התביעה בע"כ כנגד חוב זה, או שכבר היה בידו מממונו אך אמר לו שמתכוון להחזיק בו כנגד החוב הנוכחי, אחרת יכול לומר ששיטה ולגבי הממון שבידו ידע שיוכל לחייבו להשיבו. אמנם כשתפס כעת, לא שייכת טענת השטאה כיוון שאינו יכול לטעון כמו ששיטית בי שיטיתי בך. וכתב הש"ך, שאמנם מלשון בעה"ת משמע שאף כשמדובר בממון קודם א"א לטעון השטאה, אך כדי שיתיישב עם הסברא, צריך להעמידו כנ"ל שאמר לו שמתכוון להחזיק בו כנגד חוב זה.
תפיסה אחר ההודאה: בעה"ת,ב"ח: דוקא כשהתפיסה קדמה להודאה, אינו יכול לטעון ששיטה.
ש"ך: אף כשתפס לאחר ההודאה, כיוון ששתק ונשאר בהודאתו, לא יוכל לטעון אח"כ ששיטה. וכתב שכן מוכח מהרמ"ה ומהנ"י.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.