פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא יג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פא יג

סעיף יג[עריכה]

החביא לו עדים בכילה, ואמר ליה: מנה לי בידך, אמר ליה: הן, אמר ליה: ערי ושכבי להוו סהדי עלך^א, אמר ליה: לא, אינה הודאה^ב. אבל אם שתק, הויא הודאה (סנהדרין כט,ב). ודוקא כי האי גוונא, דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שיש שם עדים, דלמה אמר: ערי ושכבי להוו סהדי עלך, אם לא שהיו שם; אבל אי לא בעי ליה לאסוקי אדעתיה, כגון שאמר: אתם עדי, וזה אינו יודע שיש שם עדים, ושתק, אין הודאתו הודאה (טור).

א. הב"י כתב שדוקא כשאמר לו בניחותא, אך אם אמר לו בלשון שאלה, אין זו הודאה, שהרי שאלו ולא השיב לו. הש"ך דחה שרש"י והנ"י כתבו בפי' שמדובר בשאלו, ויישב את הקושי, שאמנם בד"כ כששואל חברו והלה שותק אין זו הודאה, אך כאן מכיוון שמתחילה השיב לו הן, מסתמא שתק אח"כ בגלל שסמך על מה שהשיב בתחילה.

ב. אמר ליה לא: ש"ך – במקרה זה אינה הודאה אע"פ שלא טען ששיטה. בכך ענה על שאלת הב"ח והרש"ל, מה החידוש הרי אמרנו לעיל סע' יא שאפי' אם אמר שהיה מוכן להודות בפניהם אלא שמתיירא שמא יכפהו לשלם מיד, לא הוי הודאה. וענה הש"ך, ששם צריך לטעון ששיטה ואצלנו לא.

טביעות עינא דקלא: חולין צו,א: היאך סומא מותר באשתו? ובני אדם איך מותרין בנשותיהן בלילה? אלא בטביעות עינא דקלא.

סנהדרין סז,א: כיצד עושין לו? מדליקין לו את הנר בבית הפנימי, ומושיבין לו עדים בבית החיצון, כדי שיהו הן רואין אותו ושומעין את קולו, והוא אינו רואה אותן. (הגמ' שם מבארת כיצד מכמינים למסית.) רש"י – דאי לא חזי ליה לא מצי מסהדי עליה, ואע"ג דשומעין קולו, מצי אמר לאו אנא הואי.

פר"ח א: מיישב את הסתירה, שרק לענין איסורא סומכים על טביעות עין של קול.

פר"ח ב: סומכים ע"כ אף לענין נפשות, ודוקא במסית לא סומכים ע"כ, משום שמסתמא מדבר בלחישה ומשתנה קולו. וכתב הפר"ח שהעיקר כתירוץ זה.

קצות: כהסברו הראשון של הפר"ח, והוסיף שאפילו לממונות לא סומכים ע"כ אלא רק לאיסורים, וא"כ אצלנו העדים צריכים לראותו.

נתיבות: כהסברו הראשון של הפר"ח, אך מועיל גם לממונות, שכן ממונא קילא מאיסורא, ורק בנפשות לא סומכים. מוכח שממון קל מאיסורים מכך שמועיל 'יוסף בן שמעון' לסימן, משא"כ באיסורים.

חת"ס: יש לסמוך ע"כ לממונות רק כששמעו את הנתבע לפי תומו (למעט מקרה שיתכן שאחר חיכהו וזייף קולו בכוונה), ורק בצירוף היכר נוסף כמו משמוש היד.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.