פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פא כז

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פא כז

סעיף כז[עריכה]

אם הודה מעצמו לפני שכיב מרע שחייב לו מנה, אינו יכול לטעון טענת שלא להשביע (ב"י בשם מרדכי).

הב"י כתב כן בשם המרדכי, אולם הש"ך השיג שהמרדכי עסק בהשטאה, וכתב שכשם שאין אדם משטה בשעת מיתה כך אין משטין בו. ולפי"ז לענין השבעה, כשם ששכ"מ יכול לטעון כך יכולים לטעון כנגדו (ודוקא כשלא הודה בפניו, אחרת אינו יכול כי קיי"ל כרמב"ם שאף בבריא א"א לטעון כשהודה בפניו). והקצות כתב שהטעם במרדכי אינו שאין דרך להשטות עם הנוטים למות, כפי שהבינו הב"י, הסמ"ע והש"ך, אלא טעמו הוא שבכמה דברים מצאנו בש"ס שהשכ"מ יכול לקצר, וכך אצלנו הן בתביעתו הן בהודאתו הוי כאומר אתם עדי אע"פ שלא אמר, ולכן הוא לא יכול לטעון וגם א"א לטעון כנגדו לא השטאה ולא השבעה^[1], ומה שנאמר לגבי קב רשו, שעשוי אדם שלא להשביע בניו, שם מדובר שהודה שלא בפני התובע, שאז אפי' אמירת אתם עדי אינה מחייבת.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]