פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פב א

סעיף א[עריכה]

מלוה שהוציא שטר שאינו מקויים, ואינו מוציא עדים לקיימו, והלוה מודה שכתבו, אלא שטוען: פרעתי, נאמן^א (כחכמים. כתובות יט,א). ואפילו אם כתוב בו נאמנות, אינו מועיל (בעה"ת,דלא כעיטור). והוא הדין לכל מה שיטעון בו דבר שמבטל השטר, כגון אמנה^ב (גמ' שם) או כתבתי ללות ולא לויתי (רמב"ם), או על תנאי נעשה ולא נתקיים התנאי (טור), (או, שאמר: קטן הייתי כשנכתב השטר נאמן^ג) (נ"י פ' מי שמת). ואם אחר כך מצא המלוה עדים לקיים השטר בבית דין, הרי הוא כשאר השטרות, וגובה בו^ד (רמב"ם). הגה: אמר תחילה: מזויף השטר, ואחר שהביא עדים לקיימו אמר הלוה: פרוע, י"א דהוחזק כפרן ואינו נאמן, מאחר שאמר מזוייף כאילו אמר: לא לויתי ואינו נאמן אחר כך לומר: פרעתי^ה (נ"י סוף ב"ב). ויש חולקין ואומרים דנאמן הוא, דהא לא כפר בהלואה, רק שאומר שהשטר מזוייף, ורצה לומר שיקיימנו ואחר כך ידון עמו (הרשב"א).

א. ב"ח: ואם רוצה להשביע את הלווה שפרע, צריך לבטל שטרו שלא יוכל יותר לתובעו גם אם יקיים אח"כ את השטר, כדי שלא תהיה שבועתו לבטלה, כפי שכתבו הרמב"ם והשו"ע בסימן עה,כד.

ש"ך: אינו צריך. דוקא בסימן עה שטוען שאין לו שטר כלל, צריך לבטל שטרותיו, אך אצלנו שאומר שיש לו שטר אלא שטרם הצליח לקיימו, ודאי שאינו צריך להפסיד. ואין שבועת הנתבע לבטלה, כיוון שאולי לא יצליח התובע לקיים שטרו, ודמי לדין הנאמר בסע' כה שם, שאינו יכול לומר לו שיבטל עדיו, כיוון שאולי לא יכל להביאם עתה ובעתיד יוכל.

ב. אמנה: ש"ך: אפילו אם טוען שהעדים ידעו מזה, ואע"פ שהעדים אינם נאמנים לומר שזהו שטר אמנה היינו משום שאין אדם משים עצמו רשע, אבל הלווה נאמן במיגו אע"פ שמשוום רשעים.

קצות: אינו נאמן.

ג. קטן הייתי: נ"י,ש"ך – אע"פ שחזקה אין העדים חותמים אלא אם בדקו שהוא גדול, והגמ' בב"ב ה,ב לגבי אאפת"ז נשארה בספק אם אומרים מיגו במקום חזקה, מ"מ אין כל החזקות שוות. עוד תירץ הנ"י, שכאן הלווה הוא המוחזק, וא"כ אין להוציא מידו מספק.

ד. הריהו כשאר שטרות: סמ"ע – וגובה בו אפי' מלקוחות שקנו בינתיים בתקופה שהלווה טען פרוע והמלווה עוד לא קיים, כיוון שהפסידו עצמם לפי שהיה להם לחשוש שמא יקיימו.

ה. פרעתי: כלומר, פרעתי כעת לאחר הקיום.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.