פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב ח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ח[עריכה]
אם מת המלוה, ויורשיו מוציאין השטר, והלוה טוען שהוא פרוע, נשבעים שבועת היורשים, ונוטליםא (רי"ף,רמב"ם). היה המלוה חשוד, יש אומרים שהנתבע נשבע היסת, ונפטר (רמב"ם); ויש אומרים שהמלוה נוטל בלא שבועה (ראב"ד,רמ"ה), והכי מסתבראב.
א. יורשים התובעים: י"א: היורשים נוטלים ללא שבועה.
רב שר שלום: הלווה נשבע ונפטר.
רי"ף,רמב"ם,שו"ע: היורשים נשבעים שבועת היורשים, שלא פקדנו אבא, ונוטלים. ש"ך - דוקא כשהלווה אומר אישתבעו לי.
ב. הכי מסתברא: כן כתב גם הטור, והטעם הוא שמעיקר הדין היה לו ליטול בלא שבועה, ולכן בחשוד חוזרים לעיקר הדין. האחרונים הקשו מפסיקת השו"ע באה"ע שאשה חשודה התובעת כתובתה שכנגדה נשבע ונפטר. הסמ"ע תירץ ששאני אשה שיש לה משל בעלה ויש לחוש שלקחה ממונו או שהתפיסה צררי. והש"ך תירץ שכתובה מדרבנן וא"כ מעיקר הדין אין לה ליטול[1]. וכתב שנפק"מ בין התירוצים כשתובעת חוב אחר שאינו מהכתובה, אך סייג שאולי גם לסמ"ע חיישינן לצררי רק בכתובה[2]. יש להעיר שבסימן נט פסק השו"ע את דברי בעה"ת שמלווה בשטר האומר איני יודע אם פרעת אינו גובה, ובעה"ת נימק שדינו כחשוד. נראה שהשו"ע מחלק וסובר שהאומר איני יודע גרע מחשוד ולכן שם פסק כבעה"ת.
בסי' צב,ט כתב השו"ע סתם כרמב"ם וי"א כראב"ד, והש"ך שם פסק כראב"ד והעיר שכן פסק השו"ע אצלנו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואילו גביית חוב מדאורייתא, ואפי' למ"ד ששעבודא מדרבנן, הנ"מ לענין שעבוד נכסים ולא לגבי עצם החוב.
- ↑ והדרישה באה"ע תירץ עוד, שאצלנו חייב להישבע רק אם הנתבע דורש ממנו, אך כתובה חמורה יותר שאף כשאינו דורש בי"ד טוענים עבורו ודורשים שתישבע, ולכן כשהיא חשודה אינה נוטלת בלי שבועה. הש"ך דוחה שגם בכתובה אינה צריכה להישבע אא"כ הוא דורש ממנה, ולא טענינן (רק אם מת – טענינן ליתומים).