פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פב יא
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף יא[עריכה]
אם טען הלוה: מחלת לי חוב שבשטר זה, יש מי שאומר שדינו כמי שטוען: פרעתיו. הגה: ויכול לטעון: מחלת לי, אף על פי שיש בו נאמנות, שהנאמנות לא קאי אלא על הפרעון, (טור והתרומות בשם הרמב"ן). והמדקדקים כותבים: והאמנתיו לומר שלא נפרעתי ובכל ענייני חוב זה (רמב"ן). ויש מי שאומר (דמחילה), כמו שטוען: אמנה או רבית הוא (עיטור).
אישתבע לי דלא מחלת: רמב"ן: חייב התובע להישבע, כיוון שבטענה זו לא עקר השטר.
עיטור,רשב"א: אינו חייב, לפי שאינו יכול להשביעו אלא על דבר שהשטר עומד לכך, כגון פרעון. ובפשטות כן משמע גם מהרמב"ם שנימק לעיל ששטר עומד לפרעון.
שו"ע: יש מי שאומר כרמב"ן ויש מי שאומר כעיטור.
מיגו להשביע: הקצות הבין שאישתבע לי דלא מחלת אינה טענה בפנ"ע אלא משום מיגו שיכל להשביעו שלא פרע, ודייק מכך שאמרינן מיגו להשביע, וכתב שהב"ש סובר שלא אמרינן, והגדו"ת תלה זאת במחל' אם אמרינן מיגו לאפטורי משבועה. המהרש"ם מבערזאן[1] הקשה על דיוקו של הקצות, שהרמ"א כתב שנאמן אף כשיש נאמנות, וא"כ מוכח שזו טענה בפנ"ע ולא מטעם מיגו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הו"ד במהדורת מאורי אור.