פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פג ד
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ד[עריכה]
הוציא עליו שטר מקויים, ואמר הלוה: מזוייף, או: אמנה, ואמר המלוה: כן הדבר, אבל שטר כשר היה לי ואבד, נשבע הלוה היסת, ונפטר (ב"ב לב,ב).
ב"ב לב,ב: נחלקו רבה ורב יוסף לגבי שטרא זייפא אם אומרים מיגו להוציא, והגמ' פסקה במטלטלין כרב יוסף שלא אומרים ובקרקע כרבה שאומרים.
ר"י מיגאש,ריב"ם: נחלקו אם אומרים מיגו להוציא ממון, וההלכה שאינו מוציא, ובקרקע מועיל משום שאינו נחשב מוציא.
רמב"ן: לכו"ע אומרים מיגו להוציא, ושם מדובר בשטר שאינו מקויים, וא"כ כל עוד לא יקיימוהו בי"ד אין לו מיגו, ולכן לדעת רב יוסף כיוון שאנו יודעים שהשטר מזוייף אין בי"ד נזקקים לקיימו ע"מ שיהיה לו מיגו. טעם ההלכה שנאמן הוא משום שאנו מסופקים אם להכריע כרבה או כרב יוסף, ולכן משאירים את המעות אצל המוחזק.
ר"י: נחלקו אם אומרים מיגו שקיים רק בעקבות ששיקר תחילה.
רמב"ן: מדובר דוקא בשטר שלא היה מקויים בשעה שהודה.
רמב"ם: מדובר אף בשטר מקויים. וכן הדין לפי סברות ריב"ם ור"י.
שו"ע: פסק כרמב"ם.
ש"ך: הוי ספיקא דדינא, ונפק"מ שאם תפס אין מוציאין מידו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.