פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פז ב

סעיף ב[עריכה]

תבעו שני כלים, והודה לו באחד מהם, ואמר לו: הילך, וטען התובע שנשתמש בזה שהוא מודה לו ונפחת מדמיו, והוא מודה לו (או שהוא יודע), אין זה הילך (בעה"ת). תבעו מאתים, והודה לו במנה, והוא בענין שלא היה יכול לכפור באותו מנה, כגון שאותו מנה הוא מעשה בית דין, לא מקרי הודאה במקצת (רא"ש) .

בעה"ת למד זאת מב"מ ק,ב שאמרנו שאם חפר בורות בקרקע לא הוי הילך, ומסביר זאת הב"י כיוון שעדיין מחוסר תשלומין. וכתב הסמ"ע שאם מחזיר כעת גם את דמי הפחת הוי הילך, שהרי במשכון שאומר לו שיכול למכרו (שלא בבי"ד) ולהיפרע מהדמים לכו"ע הוי הילך.

מודה בדבר שאינו יכול לכפור בו: הרא"ש בכתובות^[1] למד זאת מירושלמי בכתובות, ונימק שפטור מטעם הילך, ובבה"ב כתב שטעם זה לא שייך לפי פסיקתו שהוי הילך רק אם נותנו מיד בבי"ד, אמנם יש לפטור כדברי הרמב"ם שכתב שפטור מטעם שאין זו כלל הודאה. צ"ע כיצד מתיישב עם פסיקתו כרמב"ן בסי' פח,כט, שכשאין טריפה ממשועבדים יש חיוב שבועה, אע"פ שאינו יכול לכפור.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]