פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פז ט
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף ט[עריכה]
אלו דברים שבין שבועה דאורייתא לשל דבריהם: מי שנתחייב שבועה דאורייתא ולא רצה לישבע, בית דין יורדים לנכסיו ונותנים לתובע מה שתבע; ומי שנתחייב שבועה מדבריהם ולא רצה לישבע, אם הוא מהנשבעים ונפטרים, כגון הנשבעים על טענת שמא או שבועת היסת, מנדין אותו ל' יום. לא בא ולא תבע נידוי, מכין אותו מכת מרדות, ומתירין לו נידויו, ואין יורדין לנכסיו (שבועות מא,א) (ומותר לקראו עבריין, שהרי עובר על דברי חכמים) (מהר"י מינץ סימן ט"ו).
תפיסה בהיסת: מהר"ם רקנטי הסתפק בשבועת היסת, אם דוקא בי"ד אינם יורדים לנכסים אך התובע יכול לתפוס או שלא, והקצות כתב שכמו שבי"ד אינם יורדים כך אינו רשאי לתפוס. אמנם הש"ך סקל"ח וכן התומים (הו"ד בנתיבות סק"ט) סוברים שאפשר לתפוס. עוד כתב הקצות סקי"ד, שאפי' אם הוי ספק מ"מ א"א לומר קים לי בספק בתפיסה, אמנם דעת הש"ך והתומים שאומרים קים לי גם בספק בתפיסה (הו"ד בפת"ש עה,יז).
תפיסה בשבועות הנוטלין שהיפך: עיין לקמן סע' יא שלפי הש"ך (וכמובן גם לפי התומים) אם היפך והנתבע אינו רוצה להישבע יכול התובע לתפוס ואין מנדים אותו (בשונה מסע' י שתפס בלי שהיפך שאז מנדים אותו), ואילו לפי הקצות והנתיבות מועיל רק בשבועות שמעיקר הדין היה לו ליטול ללא שבועה.
ש"ד על חיוב מדרבנן: רי"ו,ב"י – גם בכך אין יורדים לנכסיו אלא רק מנדים, כגון במציאת חשו"ק. עיין בסוף הסימן שנחלקו הש"ך והקצות אם יש ש"ד על חיוב מדרבנן, לש"ך אין ולקצות יש, וכתב הקצות שבכה"ג אמרינן משאיל"מ, אך נ"ל שלא יחלוק על רי"ו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.