פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח כג

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט פח כג

סעיף כג[עריכה]

אין מודה מקצת חייב עד שיטעננו דבר שבמדה ובמשקל ובמנין, ויודה לו דבר שבמדה ובמשקל ובמנין. כיצד, אמר ליה: עשרה דינרין, או: כור תבואה או שני ליטראות משי יש לי בידך, והלה משיבו: אין לך בידי אלא דינר, או לתך או ליטרא, אבל אמר ליה: כיס מלא מעות יש לי בידך, וזה משיבו: אין לך בידי אלא ג' דינרים, או שתבעו מאה דינרים וזה אומר: אין לך בידי אלא צרור שמסרת לי ואיני יודע כמה הם כי לא מניתים ומה שהנחת אתה נוטל^א, פטור משבועה דאורייתא (עפ"י משנה שבועות מב,ב).

הסמ"ע הקשה מאי שנא מסימן עה שאם תבעו מנה והשיב שאכן לווה אך אינו יודע כמה חייב כיוון שא"א לגבות ע"פ הודאתו אלא שווה פרוטה, וא"כ הוי דבר שבמנין. ותירץ ששם מ"מ הודה שכשקיבל היה זה דבר שבמנין אלא ששכח את המנין, ואילו כאן טוען שגם כשקיבל לא מנו בפרוטרוט. הש"ך והט"ז דוחים שסו"ס כעת אינו מודה בדבר שבמנין, ואין סיבה שיועיל מה שהיה בתחילה במנין. וכן קשה מסימן עב,יב ומסימן רצב,יד ששם מעולם לא קיבל ממנו בפרוטרוט ובכל זאת חייב. וכתבו שאשתמיטתיה דברי הרא"ש והר"ן שתירצו על קושיה דומה, ששם כיוון שאמר שאינו יודע כמה חייב אין בהודאתו אלא שווה פרוטה וזה דבר שבמנין, משא"כ כאן שטוען בברי שחייב את מה שנמצא בצרור, וזה דבר שאינו מדוד^[1].

א. האחרונים מקשים למה כאן לא פטרנו גם מטעם הילך כמו בסעיף הבא לגבי פירות, הרי כאן א"א להעמיד בנרקבו בפשיעתו. הב"ח והסמ"ע יישבו שבפירות מסתמא ייחד להן מקום ולכן הוי הילך, משא"כ במעות וכן בלתך פירות משום שזוהי כמות מועטת. הגידולי תרומה תירץ שמדובר שאבדו. הש"ך דוחה תירוציהם, שבפקדון לא צריך יחוד מקום אלא הריהו ברשות בעליו בכל מקום שהוא, וכן לא מדובר באבד, כי א"כ אז כבר א"א למדוד והוי כאיני יודע כמה שאין בהודאתו אלא פרוטה, וזה דבר שבמנין. הש"ך עצמו מתרץ, או שמדובר במלווה ולא בפקדון (ואז כל שלא מביאם לבי"ד ומזומן לפרוע כעת לא הוי הילך) או שמדובר במעות שנתקלקלו צורתם.

דבר שבמידה: הר"ן שואל לגבי תבעו עשר גפנים ומודה בחמש, מדוע הוי דבר שבמידה הרי אינו יודע כמה שווה, ועונה שמ"מ כיוון שהזכיר מניינם נחשב דבר שבמידה. עפי"ז רצה הקצות ליישב את דברי הרמב"ם שהתובעת אנסתני והודה בפיתוי הוי מו"ב לפי שהיא תובעת צער, בושת ופגם והוא הודה בבושת ופגם, וקשה הרי אין זה דבר קצוב, וי"ל שמ"מ כיוון שתובעת שלושה דברים והודה בשניים הוי כקצוב, וסיים הקצות שעדיין צ"ע כיוון שאינו מזכיר מנין.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.

הערות שוליים[עריכה]