פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח כח
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף כח[עריכה]
אין הודאה בשטר חשובה הודאה להתחייב שבועה מן התורה על הכפירה. כיצד, תבעו מנה, חמשים בשטר ונ' בעל פה, לא מיבעיא אם הודה בחמשים שבעל פה וכפר בחמשים שבשטר שאין כאן שבועה כלל אלא משלם חמשים שהודה ושל השטר שכפר ישבע בעל השטר ויטול, אלא אפילו אם הודה בנ' שבשטר וכפר בחמשים שבעל פה, אינו נשבע שבועת התורה, דשטר הוי כמו קרקע, כיון שהוא על שעבוד קרקעות, וכשם שאין נשבעין על (כפירת) שעבוד קרקעות כך אין הודאתן מחייבה שבועהא (רי"ף,רא"ש). במה דברים אמורים, בשטר שהוא יכול לקיימו. אבל אם אינו יכול לקיימו, הרי הוא כהודאה על פה, ונשבע על הכפירה שעמהב. ואין צריך לומר למלוה בשטר וטוען: שטר היה לי ואבד, והודה הלוה ששטר עשה לו, וכפר במקצת, או שהודה בכל השטר, אלא שאומר שקצתו פרוע, שנשבע שבועת התורה כשאר מודה מקצת (רמב"ן[1]).
מלווה ע"פ ומלווה בשטר:
שבועות לז,ב: ר' יוחנן אומר שבמלווה בשטר אין שבועה ובמלווה ע"פ יש. התוס' מקשים שלר' יוחנן שעבודא דאורייתא, וא"כ מדוע במלווה ע"פ יש שבועה.
תוס' שבועות,רא"ש: מדובר כשמחל על השעבוד. גם מלווה ע"פ נחשב כקרקע אא"כ מחל השעבוד או שאין אפי' קרקעות משועבדים, ומלווה בשטר נחשב כקרקע בכל מקרה. כך משמע בפשטות מהתוס' שהקשו על ר' יוחנן כנ"ל ועוד הקשו כיצד יש מציאות של שבועה למ"ד שיעבודא דאורייתא, ותירצו במחל, ומשמע שתירוץ זה מוסב גם על הקושיא הראשונה, וכן נראה שהבין הסמ"ע שכתב לגבי מלווה בשטר שבכל מקרה נחשב כקרקע ואפילו כשמחל, אולם התוס' בב"מ תירצו בכך רק את הקושיא השניה העוסקת ברמת הדאורייתא, אולם בר' יוחנן העוסק להלכה לאחר שחכמים הפקיעו את השיעבוד, כותב שכיוון שהפקיעו אפשר להשביע אף אם לא מחל. מסתבר שהש"ך הבין שזוהי גם דעת התוס' בשבועות וקיצר בלשונו ותירוצו שמדובר במחל מוסב רק על הקושיא השנייה, אלא שממילא כבר לא קשה הקושיא הראשונה, משום שלאחר הפקעת חכמים את השיעבוד הוי כמחל.
תוס' ב"מ[2]: מדובר כשאין לו קרקעות בני חורין אך יש לו משועבדים. הכל תלוי אם יש גבייה בפועל, ולכן מלווה ע"פ נחשב כקרקע אם יש בני חורין ומלווה בשטר נחשב כקרקע אם יש קרקעות ואפי' משועבדים.
רמב"ן,בעה"ת,שו"ע: מלווה ע"פ לעולם אינו נחשב כקרקע. לגבי מלווה בשטר הב"י והש"ך סוברים כתוס' בב"מ שכשמחל על השעבוד או כשאין קרקעות כלל לא נחשב כקרקע, והסמ"ע סובר כתוס' בשבועות שבכל מקרה נחשב כקרקע. כאמור למעלה, מסתבר שהש"ך יסביר כדבריו גם את התוס' בשבועות.
א. מודה בשטר וכופר בכלים: בב"מ ד,ב מבואר שאין נשבעים על כפירת שעבוד קרקעות (כלומר, על חוב שבשטר), וכן מבואר שם שבין אם הודה בכלים וכפר בקרקעות בין אם הודה בקרקעות וכפר בכלים פטור, ומכך הסיקו הרי"ף והרא"ש שה"ה שאם הודה בשטר וכפר בכלים פטור.
ב. שטר שאינו יכול לקיימו: בעה"ת מנמק שקי"ל מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, וא"כ הוי כהודאה במלווה ע"פ.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.