פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט פח לב
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
סעיף לב[עריכה]
שטר חוב שכתוב בו סלעים או דינרים, סתם, מלוה אומר: חמש ולוה אומר: שתים, פטור משבועה דאורייתא, שאין כאן הודאה, דבלאו הודאתו מיעוט סלעים שנים, ונמצא שלא הודה אלא מה שבשטר, ואין כאן הודאה. ואפילו אמר הלוה ג', שהודה לו באחד יתר על משמעות השטר, אפילו הכי פטור, משום דהוי כמשיב אבידה, דאם רצה היה אומר: שנים (ב"מ ד,ב). לפיכך, אמר ליה: מנה לך, או לאביך, בידי ופרעתיך מחצה, והשיב זה: לא הייתי זכור אך אתה הזכרתני יודע אני שלא פרעת כלום, פטור, ואפילו משבועת היסתא, שאינו אלא כמשיב אבידהב (שו"ת רמב"ן).
א. היסת: במקרה השני שבסעיף, שאמר לו מנה לאביך בידי, כתבו הטושו"ע שפטור אפי' מהיסת, והש"ך השיג שברמב"ן ששם מקור דין זה לא נאמר שפטור מהיסת, ואדרבה נראה לדמותו לסע' טו שקפץ והודה ושם נאמר שחייב היסת, וצ"ע.
לגבי המקרה הראשון, שהודה בשלוש, הרמב"ם והרמב"ן כתבו שחייב היסת, וכתב הסמ"ע שיתכן שהטושו"ע מודים לכך, ודימו למקרה שבסיפא רק מצד הפטור משבועה דאורייתא, והטעם לחלק הוא שברישא יש נגדו שטר, ולכן אינו משיב אבידה לגמרי.
ב. ר' האי גאון כתב שהריהו כמשיב אבידה דוקא כשאין עדים או קול שאביהם הלווה לו, אבל כשיש עדים או קול על עצם ההלוואה אלא שהוא טוען שפרע מקצתו חייב שבועה. הש"ך כותב שנראה מהתוס' ומהרמב"ם בכתובות (יח,א) שחולקים עליו.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.